מעשה בחמסה

הדגל המוביל את התהלוכה מבית עבו למירון ובראשו - החמסה

הדגל רקום הזהב המוביל את התהלוכה מבית עבו למירון, ובראשו – החמסה

כולנו מכירים היטב את הדגל הקבליסטי של משפחת עבו שתרמו “נכבדי ובחורי הספרדים מעיר הקודש ירושלים” בשנת תרצ”ו (1936), לטובת טקס הוצאת ספר התורה בערב ל”ג בעומר מבית עבו בצפת לקבר הרשב”י במירון. אך את סיפור החמסה שבקצהו – לא הכרנו! החמסה מסתבר קדומה יותר, ומתוארכת לשנת תרנ”א – 1891. קראו כאן על סיפור החמסה המרתק של משפחת עבו, כפי שסיפר אהוד בנאי בגלי צה”ל, בתוכניתו “זה המקום”, 21.12.18  (להאזנה, לחצו על התמונה)

דקה 2:18:
אז מאיפה להתחיל את הסיפור של התוכנית הזאת.
שמענו עכשיו בחדשות על טבעת שמצאו בירושלים. טבעת עם יהלום מלפני אלפיים שנה. אבל אני אתחיל את הסיפור עם החמסה. אני אתחיל אותו מאלג’יר, שנת 1817, משפחת עבו, שזה ראשי תיבות של “עשויים באמת וישר”, עולה לארץ ישראל ומתיישבת בצפת. לאבי המשפחה שמואל, יש שלושה בנים – אברהם, יצחק ויעקב. שמואל עבו, שיקם את המבנה המוזנח והנטוש סביב קברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון, ובנה את בית הכנסת שמעל הקבר. לאות תודה, הקהילה היהודית בצפת, העניקה לו ספר תורה על שמו. ובערב ל”ג בעומר, זה היה בשנת 1833, הובל ספר התורה הזה בפעם הראשונה בשירה ובריקודים, ובשמחה רבה, מבית עבו בצפת, לבית הכנסת של רבי שמעון בר יוחאי במירון, וככה התחילה המסורת שנמשכת בכל ל”ג בעומר, מאז ועד היום. לפני כשבועיים, יצר איתי קשר רפאל, ממשפחת עבו, וסיפר לי, שיש בארכיון המשפחתי שלהם, חמסה, חמסה גדולה כזאת בתלת מימד, בצורת כף יד ממש, שמוקדשת לכבוד התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, ובמרכזה של החמסה, חרוט מגן דוד, ובתוכו הכיתוב הצעיר אברהם בנא בן רחמים. בתחתית החמסה כתוב התאריך העברי, זה בערך לקראת סוף המאה ה-19, ולצדו המילה “שיראז”.

החמסה של משפחת עבו - גב כף היד

החמסה של משפחת עבו – גב כף היד

כף היד של משפחת עבו - מבט מבפנים

כף היד של משפחת עבו – מבט מבפנים

רפאל עבו, רצה לדעת, אם ידוע לנו מי היה אברהם בן רחמים בנא, והאם הוא קשור למשפחתנו – משפחת בנאי. אז עשיתי טלפון, לבן דודי היקר אלי, איש אשכולות, שחוקר ומתמצא היטב בתולדות המשפחה, ואלי נתן לי את התשובה. אז ככה, בשנת 1881, איש בשם רחמים בנא, עלה משירז לירושלים, עם שלושת בניו: אברהם, יצחק, ויעקב!, כן, כמו הבנים של שמואל ממשפחת עבו. המשפחה עברה מסע, משירז, הם הפליגו לבומביי, ומבומביי ליפו, ומיפו לירושלים, שם המשפחה השתקעה, חוץ מאברהם, הבן הבכור, שעבר לגור בצפת, שם הוא כנראה נקבר. והוא החתום על החמסה התלת מימדית שנמצאת אצל משפחת עבו. ואנחנו, אנחנו צאצאיו של צעיר הבנים של יעקב, שהוליד את אליהו, שהוליד את מאיר –סבא שלנו, שהוליד את יעקב, אבא שלי, שקרוי על שמו של הסבא רבא שלו, יעקב בן רחמים בנא. כמה שנים אחר כך הם הוסיפו את היוד, והפכו את הבנא – לבנאי. ראשי תיבות של “ברכי נפשי את אדוני”. עד כאן סיפורנו להיום

רוקדים עם החמסה בערב ל

רוקדים עם החמסה בערב ל”ג בעומר במירון 1935, מתוך סרט ארכיון של יומני כרמל, הספרייה הלאומית, דקה 3