רעידת האדמה הגדולה בצפת

בכ”ד בטבת תקצ”ז – 1 בינואר 1837 התחוללה בצפת רעידת אדמה מהקשות שידעה הארץ אי פעם, והעיר חרבה כמעט עד היסוד. בין הבתים הבודדים שלא נפגעו ברעש היה ביתו של הרב שמואל עבו, והכול ראו בכך אצבע אלוקים. הרב שמואל לא איבד זמן ופתח מיד במאמצים לשקם את העיר. יחד עם ראש עדת האשכנזים החסידים, הרב מאבריטש, הזמינו השניים מדמשק פועלי בניין מקצועיים, כדי לתקן את הבתים שנחרבו ושיקמו את בית הכנסת של האר”י ברובע הספרדי, שקודם לכן, דמה במראהו למערה קטנה. הרב שמואל שקד על חידוש החיים בעיר ונמנה על מנהיגיה החשובים, כנשיא ה”כולל” וכרבה הראשי.

בתעודה שנשתמרה מאותה תקופה, כתוב:

“לבי יהמה כחלילים כי יותר משני אלפיים נפשות, קירות בתיהם קיבריהם, לבי לבי על חלליהם, בתי כנסיות ובתי מדרשות הגיעו עד עפר ונפל כל הבית הגדול הזה, בית מדרש ע”ש מרן הקדוש זלה”ה, אשר היה בתוכו יותר מעשרה אלפים ספרים, אוצר בלום של כלי חמדה לתורה ולתעודה… אז קם המוהר”ר שמואל עבו ה”יו והוא היה משיירי גדולים חקרי האיתנים ומוסדי ארץ וזכה, שלא זכה אדם מעולם: שאחר הרעש הגדול, נחרבה העיר עד היסוד בה, ונהרסו הבתים, בתי כנסיות ובתי מדרשות, לא האמינו מלכי הארץ, שעד מאה שנה יהיה ישוב ובנין בעיר האלוקים, והרב הנזכר, הן בעודנו אב בחכמה ורך בשנים, החל רוח ה’ לפעום בו, ולבש בגדי ישע ושם נפשו בכפו, לבו כלב הארי ונשמע קולו לפני מלכים, ויקח מתוך העדה, ומתוך הזמן מועט, ויבן כמה בתי כנסיות ובתי מדרשות וכיד ה’ הטובה עליו, יגע וטרח בעשר אצבעותיו והוא הוציא לאור ממחילות עפר, ספרי תורת ה’ ותלמידים וספרי פוסקים וכל כתבי הקודש זיע”א. ואני הייתי באותו הזמן על ארץ הגליל, וראיתי מראות אלוקים אך היתה זאת הדבר של הרבה הנזכר, ובתוך זמן מועט ויהי בונה עיר ואם בישראל, עיר גדולה של חכמים ושל סופרים ורבנים גדולים רבים ועצומים. עד כאן תורץ דבר. לכו חזו מפעלת נורא תהילת, אשר העיד בעדי עדיים, נחל נובע מקור מים חיים, שבחר בזרועו של אברהם…”
(מתוך תולדות צפת, נתן שור, עמ’ 186)

ידידות הנעורים של הרב שמואל עבו עם האמיר עבדול קאדר עוד מתקופת שהותו באלג’יר, הניבה באורח פלא פירות חדשים, שעה שדרכיהם נפגשו שוב בארץ ישראל. לאחר דיכוי המרד באלג’יר, הוגלה עבדול קאדר מצרפת ובחר את דמשק למשכנו. קרבתו המחודשת של ידידו משכבר הימים סייעה לא במעט לרב שמואל עבו, כשבא לגאול אדמות בגליל ובעמק החולה.

הנה כי כן – עשרות שנים לפני ההתיישבות הציונית החלוצית בא”י מניח שמואל עבו את היסודות הראשונים להתיישבות החקלאית היהודית. וכל זאת, ביוזמה פרטית ובלי מימון ציבורי, מתוך הכרה דתית לאומית עמוקה שלא תיתכן גאולת עמנו בלי גאולתה של הארץ.

ראו גם : בית עבו והאמיר – מעריב, יצחק זיו-אב