ההגדה לבית עבו - Lag B’Omer and the Abbo Family Tradition of Safed


 

 "נודה לך לעולם לדור ודור נספר תהילתך" (תהלים עט, יג)



לאורך כל השנים מלווים את תהלוכת ספר התורה במסירות ובקנאות, אנשים רבים,
מקרב בני המשפחה ומכל שדרות העם - איש איש וחלקו במסורת, איש איש ותרומתו הצנועה,
וכולם יחדיו - גברים, נשים וטף - הם שמבטיחים את המשך קיומה של מסורת נפלאה זו במרוצת הדורות.
יבואו כולם על הברכה.
פינה זו מוקדשת להם.

המשלחת מאריאל
חיים פינקלשטיין
הרב רפאל עבו ז"ל
זאב כהן ז"ל
פסח בן אורי ז"ל
מאיר עבו (עברון) ז"ל
אלי ברקמן (ברק) ז"ל
נחמן עבו בן משה
האחים פנחס מזרחי ולאה לוינסון
יהודית עבו עברון 
שלמה חדד, העיתונאי החזן
עודד המאירי
ישי מימון
הרב שמואל אליהו
מאיר המאירי
מישל סבן
אילן חסן
יצחק ורד
משלחת עובדי בתי הזיקוק בחיפה
ג'וליה קפלן ז"ל
שמואל אחיעזר ז"ל

 



המשלחת מאריאל
מזה 20 שנה, החל מ- 1988, מלווה משלחת מאריאל שבשומרון את חגיגות ל"ג בעומר בבית עבו בצפת
ואת התהלוכה המסורתית של ספר התורה העתיק בדרכו לבית הכנסת של הרשב"י במירון.
יוזם הרעיון היה ראש העיר של אריאל וחבר הכנסת לשעבר, מר נחמן רון,
שליווה בפועל את המשלחת מתחילת הופעתה בבית עבו והרים על נס את הסולידריות של בירת הגליל העתיקה, צפת, עם בירת השומרון הצעירה, אריאל.

  

את ארגון המשלחת מאריאל נוטלים על עצמם מדי שנה בשנה ראש המועצה הדתית של אריאל, עמוס צוריאל,
ועוזרתו המסורה, יוספינה לוי, המשקיעים את מיטב המאמצים להצלחת המשימה הברוכה, שקיבלו על עצמם ברצון ובאהבה.
כולם יעמדו על הברכה.



חיים פינקלשטיין
יליד צפת, דור רביעי, נשוי לעצמונה (בתם של לורה ורפאל עבו - ראה ההגדה לבית עבו).
מזה 35 שנה מנדב במסירות ובהתמדה את הרכב המשפחתי המתלווה להובלת ספר התורה
מצפת למירון בתום התהלוכה היוצאת מבית עבו בצפת.



חיים פינקלשטיין ובנו רפי, משני צדי הרכב המשפחתי המתלווה להובלת ספר התורה למירון




זאב כהן ז"ל



משמאל: זאב הסייר על המצודה 1943
הוא אהב לשוטט בין סלעיה ובין צמחי הבר.
ב-6 במאי 1948 טיפס אל פסגתה בפעם האחרונה. הוביל יחידת פלמ"ח אל מעלה הפטמה והיחידה חזרה בלי הסייר,זאב.

זאב כהן ז"ל, נכדו של מאיר עבו מבתו, גולדה (זהבה), סייע רבות בימי חייו הקצרים להמשכה של מסורת ל"ג בעומר. עוד בילדותו נהג להתנדב מדי שנה ליטול חלק פעיל בעבודות הכרוכות בהכנתו של הטקס המסורתי בבית עבו.
בליל רביעי, 6 במאי 1948 , בקרב הראשון לכיבוש צפת, התנדב איש ה"הגנה", זאב, מ"כ וסייר מעולה, להוביל יחידת פלמ"ח לכיבוש "המצודה", אותה גבעה רמה ששלטה על העיר כולה, והייתה מוחזקת על ידי האויב. הקרב היה קשה ואכזרי והשתולל עד אור הבוקר. עוד בתחילת ההתקפה שמעו אותו זועק "נפצעתי", ומאז נעלמו עקבותיו. בעוד כל אנשי הפלמ"ח שהוביל, לרבות הפצועים וגופות ההרוגים חולצו משדה המערכה - זאב ננטש למרגלות הפסגה וגופתו נתגלתה רק כעבור חמישה ימים , לאחר שחרור העיר.
אבל כבד ירד על העיר צפת. נערכה לו לוויה צבאית וכל תושבי העיר ליווהו למנוחתו האחרונה.



את השיר הבא כתב לזכרו חברו מילדות ומנוער, בן דודו, יוסי עבו (עברון)

 

חברי ובן דודי, זאב

 

לזאב

איך דעך הגפרור שהצית להבה

במצודת הגליל אש שלח – וכבה ?

איך אבדו לחיים, תום ילדות, אהבה,

איך בדיחה עליזה נחתכה באיבה ?

איך גוועו נעורים –  איך נגוז החלום
בלי פרידה, בלי שלום – ?

איך נפלו גיבורים ?

 

לזאב

הנה שוב זורחת השמש

ומשק האביב בחלל מפכה;

וזורמים החיים כשלשום, כמו אמש:

המפל, ההרים, הסלעים – הכול לך מחכֶה
ואצים ילדים, מבית ספר שבים

צוהלים, צוחקים ורבים;

סואנים הרחובות מהמיית עלומים

רק אתה כה חסר – סהדי במרומים.

 

ואתם, לוחמי תש"ח,

המעטים ששרדו מהדור,

התוכלו  שלא לזכור -

אותם ימים חשוכים, מאחור ?

אותו ערב גשום, אותו לילה צונן,

מתי מעט  הצעירים

שיצאו עם הסטן

מול האש והתופת – על העיר להגן ?

אותו נער מפקד, בלי דרגא, בלי מדים,

שהעפיל לפסגה בראש מסע הדמים

ונותר שם בדד, כשיבולת שדופת קדים

שכוח אל ואחוות לוחמים - ?

 

ועתה שוב אביב – השמש זורחת

וירוקה המצודה, שוגה ופורחת,

וצצות רקפות, כל גבעול קט נפתח,

וחלפה הסערה - והכול כבר נשכח

אך חי אותם תמרות אש וחום,

חי אותו לילה אפל שהוליד את היום,

אלמלא השה שהתנדב עולה לדור

כי עתה גם עתה לא בקע עוד האור

 

אהבתיך, נעמת לי מאוד, בן דודי זאב,

השנים חולפות, ולא פג הצער,
לא שכך הכאב.

           

  

להלן הכתבה לזכרו מתוך ספר "יזכור" לחללי מלחמת השחרור:




הרב רפאל עבו ז"ל
לשמואל עבו, אבי שושלת המשפחה בארץ, היו שלושה בנים: אברהם, יצחק ויעקב.
שניים מניניו נקראו בשם: רפאל.
האחד, נכדו של יעקב ובנו של מאיר, מממשיכי מסורת ל"ג בעומר (ראה ההגדה לבית עבו - הדור הרביעי);
השני, נכדו של אברהם, נולד בשנת תרע"ג לאביו,
יהודה, והיה מגדולי אנשי התורה בארץ,
רב ראשי ואב בית הדין הרבני בגדולה שבערי ישראל, תל אביב, וחבר בית הדין הגדול.
הרב רפאל עבו נפטר ב- 1982, בערב ל"ג בעומר, בעודו מכין עצמו לצאת לצפת,
ליטול חלק בחגיגות המסורתיות של הוצאת ספר התורה מבית עבו למירון, והוא בן שבעים שנה.

 

1972, הרב רפאל עבו אוחז בספר התורה,
לצדו יוסף בן רפאל עבו דור חמישי לממשיכי המסורת.

קווים לדמותו של הרב רפאל מפי חתנו, הרב מרדכי מזרחי ז"ל -
רבה של שכונת רמת ישראל ובצרון וחבר הרבנות הראשית בתל אביב-יפו - נפטר בשנת 2000.


מורי ורבי וחותני, הרב הגאון והצדיק של שושלת היוחסין, רבי רפאל עבו זצ"ל, חבר בית הדין הגדול ומייסד ישיבות ות"ת "אוצר התורה" במרוקו, נתברך, בין היתר, במידת ה ע נ ו ו ה, המידה הגדולה, שהתורה משבחת בה את משה רבנו מכל מעלותיו הגדולות שהיו לו:
"והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה (פרשת בהעלותך)".
ולא מקרה הוא, שהצדיק המנוח נולד ביום ז' באדר, יום שנולד בו משה רבנו ע"ה, לכן, נהג כל חייו כאיש מן השורה, בלי רגש עליונות והתנשאות על הזולת והסביר פניו לכל אדם. גדלותו בתורה ויראת שמים הגדולה שהייתה בו, היו לשם דבר, והתורה שלמד, לא שמר לעצמו, אלא עשה כל מאמץ להקנותה לאחרים ולזכות בה את הרבים ואת התלמידים הצעירים שחינך בת"ת ובישיבה בטבריה ובמהלך שליחותו במרוקו.
ואכן, עמלו נשא פרי, ורבים מבין אלפי תלמידיו נשלחו לא"י, ומהם יצאו רבנים, דיינים, ראשי ישיבות, ראשי כוללים ועוד.
במשך שנות כהונתו כדיין, ראב"ד וחבר בית הדין הגדול, נהג בגמר יום עבודתו להורות שיעורי תורה בבית הכנסת "מקור חיים" שליד ביתו בנחלת גנים ברמת גן. הוא המשיך בכך בכל שלושים ושלוש שנות מגוריו ברמת גן - עד ליום פטירתו.
וביום פטירתו - למרות היותו שרוי בתענית, שהיה מתענה מפעם לפעם, מסר את שיעורו הקבוע אחרי תפילת מנחה; בתום השיעור אמר קדיש דרבנן, והתחילו להתפלל תפילת ערבית. בסיום קריאת "שמע", כשהש"ץ מחכה לסיום, "ה' אלוהיכם אמת", יצאה נשמתו בקדושה ובטהרה, בו ביום, שבו אמור היה לנסוע לצפת, להשתתף בתהלוכת ספר התורה היוצאת מבית משפחת עבו למירון, ליד ציון מצבת קבר הרשב"י זיע"א -
מסורת הנשמרת על ידי המשפחה כמעט מאתיים שנה.
מדי שנה נוהג היה להצטרף לתהלוכה, מאז שהכיר את עצמו. ועוד מסורת חידש קרוב ל-25 שנים -
עלייה למירון בערב יום הכיפורים, להתפלל שם ליד ציון התנא האלוקי רשב"י ורבי אלעזר בנו זיע"א.
ובירושלים יסד כולל אברכים,"אור רפאל".
צנוע מאוד היה האיש, והתקיים בו הפסוק, "במקום שאתה מוצא ענוותנותו, שם אתה מוצא גדלותו!"
מעודו לא התגאה ולא התנשא על שום אדם, מעולם לא ביקש כבוד. להפך, התרחק מהכבוד, והכבוד דווקא רדף אחריו. כל שהכירו, ידע להוקירו על מידותיו התרומיות וצניעותו. ביתו היה פתוח לרווחה לכל אדם נצרך.
וכשבא בקשרי שידוכין עם כלתו, אשת נעוריו, הרבנית מרגלית עבו ע"ה - שהיא בעצמה הייתה בת גדולים
(בתו של הרב מרדכי אוחנה זצ"ל ונכדתו של הרב הגאון, רבי רפאל אוחנה זצ"ל) - התנה עמה שני תנאים:
התנאי הראשון, שתרשה לו שכל עתותיו הפנויות יהיו מוקדשות לתורה, ללמוד וללמד;
והתנאי השני, הכנסת אורחים - שביתם יהיה פתוח לרווחה בפני כל נזקק.
ואכן, ביתם היה פתוח לרווחה בפני כל נזקק. כולו שפע חסד ואהבת ישראל, ללא גבול,
וכל זה נבע ממעיינות התורה שמהם גמא ללא הפוגה. יום ולילה אור דלק בקרבו, אש שלהבת, שהציתה את הלבבות, ונשמתו הגדולה ערגה להרבות חיילים לאורייתא. במשך כל ימי כהונתו כדיין, לא נהנה אפילו באצבע קטנה.
כפי שרבנו הקדוש אמר בשעת פטירתו, כך אפשר לומר על רבנו זצ"ל, שלכל הפונים אליו לעזור להם,
סייע להם לשם שמים ולא לשום מטרה אחרת. בתקופת כהונתו כראב"ד בחיפה ובת"א-יפו,
וכן כחבר בית הדין הגדול לערעורים בירושלים - הרים את כבוד הרבנות בישראל, שדן דין אמת לאמתו,
ביושר ובמסירות נפש מפליאה, ולא בכדי משפחתו ע 'ב 'ו' נוטריקון (עשויים באמת וישר),
כי כל המשפחה במשך ארבעה דורות של רבנים מאב לבן, כולם התנהגו באמת וביושר.
והוא הדור הרביעי בארץ, ומשחר נעוריו התחנך על ברכי התורה ויראת שמים.
לא עבר עליו לילה מבלי לקום לתיקון חצות ולהתאבל על חורבן בית מקדשנו, בית תפארתנו, וכל מצווה ומצווה שקיים, קיים בהתרגשות גדולה, עד שהיה מבטא זאת בפיו ואומר:
"הריני בא לקיים מצווה פלונית בבחינת, וכל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך".
זכה ובחייו קראו לו מוקיריו ומעריציו בעת שהותו במרוקו - "המלאך רפאל", וגם בפטירתו זכה להסתלק כמלאך, בלי אכילה ושתייה.
כי כל חייו היה מסתפק במועט, תמיד חיפש את הנפש, את הרוחניות, ואילו את החומר חשב כאין וכאפס.
ומעלות אלה שיוו לו שם טוב והערכה רבה בפי כול.
מספר שנים שימש כמנהל הת"ת לעדת הספרדים בטבריה, ואני, הצעיר, זכיתי להיות תלמידו,
ואח"כ נתמנה לראש ישיבת "אור החיים" בטבריה. הוא גם ייסד תנועת נוער דתית בעיר, ומבין מאות התלמידים שחינך - חלק גדול מהם משמשים כיום כרבנים, חזנים ומורים בארץ ובחו"ל.
בשנת תש"ז יצא למרוקו בשליחות ראשי מוסדות "אוצר התורה" בארץ ובארה"ב להמשיך לייסד שם ישיבות ות"תים ולחזק את הקיימים.
גם שליחות זו מילא בהצלחה וייסד רשת גדולה של ישיבות במקומות נידחים, שלא ניתן היה להגיע עדיהם אלא ברכיבה על גבי חמורים... עם שובו ארצה בשנת תש"י, נתמנה לדיין בבית דינו של הרב הגאון רבי שמואל יפה זצ"ל, שלפני פטירתו אמר לבני ביתו,ש"הרב עבו מתאים למלאות מקומו כראב"ד."
בשנת תשי"ח נתמנה לראב"ד בחיפה ולאחר מכן, מילא תפקיד זה בת"א-יפו.
שנתיים לפני פטירתו נתמנה לחבר בית הדין הגדול. נודע בתבונתו הרבה, באורך רוחו ובסבלנותו להאזין לכל אדם במצוקה. נמנה על האישים הבולטים של היהדות הספרדית-מזרחית ורבים השכימו לפתחו, לעצה ולתושייה.
היה אהוד על כל העדות ויצאו לו מוניטין כמומחה בה"א הידיעה בענייני גטין, ורבים מהדיינים נועצו בו לפני מתן החלטתם בנושא זה.
הוכיח בקיאות רבה בסתרי תורה והשכיל להוציא לאור כל סבך בדיני אישות וכדומה.
נמנה בין ועדת הרבנים הבוחנים את הדיינים, כדי לקבל כושר.

כך חי ופעל בתוכנו אותו גאון וצדיק, סניגור של עם ישראל, איש הלב והמוח, אשר כל ימיו העביר בדרכי נועם וחסד, בבחינת "עולם חסד יבנה"; הסתפק במועט, שקד על לימוד התורה והטיף לאהבת ישראל והבריות. דמות נפלאה קורנת ומקרינה ומאירה את הדרכים במחשכי התקופה.
הוי, מי ייתן לנו תמורתו!





פסח בן אורי ז"ל
פסח בן אורי (אורינזון), בעלה של מרגלית בת מאיר עבו, מנאמני המסורת בדור הרביעי.
נולד ב- 1904 ברוסיה, עלה ארצה ב-1925.
היה ציוני נלהב, בעל מזג נוח והתחבב על כל מכריו. השתקע בצפת והיה מפעילי ההגנה בעיר וממגיניה בתקופת המצור. הטה שכם, ככל אשר נדרש, מדי שנה בשנה, להכנות הטקס המסורתי של הוצאת ספר התורה בערב ל"ג בעומר מבית עבו והשתתף דרך קבע בתהלוכה החגיגית מצפת למירון.
נפטר ב- 1984 - חמש שנים לאחר מות רעייתו, מרגלית ז"ל.

 
 
 
 
 
 
   פסח ומרגלית 1974   
 
 
 
 
 
מרגלית, בתו של הרב מאיר עבו, ובעלה פסח בן אורי הדור הרביעי למסורת, ביום כלולותיהם

 


 
מאיר עבו (עברון) בן משה ז"ל
מאיר עבו בן משה, (נינו של אברהם בן שמואל עבו), נולד ב- 1947 ונקרא של שמו של מאיר בן יעקב,
ממשיכה של המסורת בדור השלישי, שנפטר באותה שנה (ראה ההגדה לבית עבו).
משחר ילדותו השתתף בחגיגות ל"ג בעומר בבית עבו וליווה את תהלוכת ספר התורה בשירה ובריקודים
לאורך כל מסלולה בחוצות העיר העתיקה של צפת ועד לקבר הרשב"י במירון.
היה אחד מפעילי האירוע החגיגי ולא חדל מכך גם בהיותו תשוש ממחלתו הקשה ועד לפטירתו ב- 2002.


מאיר עבו רוקד עם ספר התורה, 1988.

 

  
אליהו ברקמן (ברק) ז"ל  
בן למשפחה דתית מסורתית ששורשיה משתרעים עד לרבי מלובביץ. אמו, רחל,
הייתה ממייסדות תנועת הפועלות הדתיות בהסתדרות המזרחי. אליהו, או אלי, כפי שנקרא בפי כול,
היה מה שקרוי בפינו "מלח-הארץ".הוא ניחן בתכונות מנהיגות וכושר ארגוני מלידה, שמצאו את ביטוים באפיקים החיוביים של התנדבות לכל משימה לאומית או חינוכית. גם לאחר שחרורו מהצבא בדרגת סגן אלוף המשיך למלא תפקידים פיקודיים בהג"א, ובד בבד ידע להשתלב בתחום האזרחי בענף הספורט, ובין היתר, ארגן את  "הפועל באר שבע" והעלה אותו בזמנו על המפה הארצית.
היה חדור רוח לאומית ומסורתית, והטקס בערב ל"ג בעומר בבית עבו נחשב בעיניו לאירוע בעל חשיבות דתית לאומית, שיש לטפחו ולפתחו בקנה מידה ארצי. בין היתר, הציע לערוך בשלהי האירוע תחרות מרוץ לפידים  מבית עבו לקבר הרשב"י.
נכונותו לסייע בידי – במיוחד בשנים קשות, וכאלו לא חסרו – לא ידעה גבול. החל מהקמת עמותה של  ידידי המסורת ועד לתפקיד של  סדרן בחצר בית עבו בעיצומו של האירוע. בין פעולותיו הברוכות, שעשה על דעת עצמו, הייתה הדפסת חוברת על תולדות המסורת.
אלי, חבר יקר ומסור, בעל נפש אצילה, שמוכן היה לחלוק את פרוטותיו האחרונות עם ידיד נצרך –נספה בתאונת דרכים מרושעת, כשהוא צועד במעבר חציה, ונהגת חדשה פגעה בו באכזריות. הוא לא החלים מפצעיו, וכעבור שנה וחצי של עינויים וניתוחים כאובים –  נפטר בבית חולים איכילוב ב-1 באוגוסט 1999. חבל, חבל על דאבדין ולאו משתכחין.
יהי זכרו ברוך
   

  
 סגן אלוף אליהו ברקמן (ברק) בתקופת שירותו בצה"ל.

 

 
נחמן עבו בן משה
 
נחמן עבו, בן משה (נינו של אברהם בן שמואל עבו), נקרא על שמו של סבו, נחמן, בנו של אברהם.

נוטל חלק פעיל בארגון חגיגות ל"ג בעומר בבית עבו ומסייע להצלחתן, ככל אשר יידרש.
בין היתר, דואג במסירות לשלמותו ולתקינותו של המבנה ההיסטורי בכל ימות השנה .

כה לחי!

 

 

נחמן רוקד עם ספר התורה בחגיגת ל"ג בעומר תשס"ד | נחמן עבו ומישל סבן

 

 

 

 

 
האחים פנחס מזרחי ולאה לוינסון  

בניהם של חביב ושמחה מזרחי מראש פינה,
ונכדיהם של פנחס ומרגלית מצאצאיו של אברהם עבו.
מתנדבים לסייע ככל אשר יידרשו להמשך
מסורת ל"ג בעומר ולהפצת מורשת בית עבו.
           

 

האחים פנחס ולאה ליד היכל ארון הקודש בבית עבו 
במהלך הטקס המסורתי בערב ל
"ג בעומר תשס"
ד
 

 

ללאה ולפנחס (בניהם של חביב ושמחה מזרחי ז"ל ממושב גבע כרמל), עוד שתי אחיות – מרגלית ודליה – ואח אחד, שמואל. האב, חביב, נולד בראש פינה, כבן זקונים לאימו (מרגלית לבית עבו). מרגלית נפטרה בגיל 35 ממחלת המלריה, בטרם מלאו לרך הנולד, חביב, שלושה חודשים. הותירה אחריה בעל, פנחס מזרחי, ותשעה ילדים, וכן שלוש אחיות ואח - נחמה, רבקה, רחל ויוסף. חלק מבני המשפחה נותרו להתגורר בראש פינה, ואילו חלק אחר - לאה קפרא, יפה ששון, אסתר שרעבי, יהודה ושלמה מזרחי - עברו לרחובות. חביב עזב את ראש פינה בגיל צעיר ועבד בפרדסי הרצליה כשומר פרש. עם נישואיו לשמחה חזות עבר לירושלים. התגייס ללגיון העבר- ירדני ולאחר מכן, שירת במשטרת המנדט הבריטי. היה ממקימי מושב עין העמק ובמלחמת השחרור לבקשת המוסדות המיישבים, הפעיל יחד עם רעייתו, שמחה, חדר אוכל לחיילים המשרתים בסביבה. בין היתר, שימש כנהג בשיירות לירושלים. בהפוגה השנייה נעצר על ידי חיילי הלגיון הירדני באחת ממכוניות השיירה לירושלים הנצורה. הצליח להינצל מהשבי בזכות שליטתו בשפה הערבית, שלמד בילדותו בכפר הערבי ג'עוני. האח,יוסף, עבר בנעוריו להתגורר בירושלים.עסק בסיתות אבני בניין, בין היתר, גם של מבנה "אוגוסטה ויקטוריה" בהר הצופים (ע"ש רעייתו של קיסר גרמניה, וילהלם השני). במהלך ביקורו של הקיסר בירושלים ב- 1898, הוצג לפניו יוסף, כאומן שביצע את המלאכה, ובו במקום הזמינו הקיסר להשתלם בלימודי אומנות בברלין. בפרוץ מלחמת העולם השנייה (1939) היגר יוסף לפריס, ומשם ללונדון. התפרסם כצייר וכפסל ונפטר ב-1953.

 

 

יהודית עבו עברון לבית קנטרוביץ' 

 

 יהודית עבו עברון 1991

ילידת רחובות, דור שלישי בארץ, נכדתו של ניסן קנטרוביץ, מצאצאי הגאון מווילונה וממייסדיה של העיר רחובות, ושל סימה קנטרוביץ שנודעה בנחישותה. סבה בנה ב-1890, במו ידיו, את הבית הראשון במושבה - על גבעה רמה, שנודעה מאוחר יותר כ"גבעת האהבה", והפכה במרוצת השנים מקום מפגש לזוגות צעירים אוהבים. שם גם נפגשו לראשונה, יהודית ויוסף, במסגרת פעילותם במחתרת האצ"ל, ושם גם החליטו להינשא. יובל שנים - מאז פטירתו של האב רפאל עבו ז"ל ב-1964 - ועד פטירתו של יוסי ז"ל ב 2014 - נוטלת יהודית חלק פעיל בכל ההכנות לחגיגת ל"ג בעומר בבית עבו בצפת - הבית שבו עברו עליה השנים הראשונות לנישואיה. על רשמיה וחוויותיה בכל השנים הללו היא מספרת בכתבה:  "ל"ג בעומר שלי".

   

 

 

 

שלמה חדד - העיתונאי החזן


 תמונה

 

מזה מספר שנים, ששלמה חדד מנצח על הטקס הדתי של פתיחת חגיגות ל"ג בעומר בבית עבו בצפת. בקולו הנעים הוא מלווה בפרקי תפילה וחזנות את הוצאת ספר התורה המשפחתי העתיק מארון הקודש ומקפיד על סדרי התפילה המסורתיים כהלכתם עד לצאת התהלוכה המסורתית מבית עבו לעבר קבר הרשב"י במירון. שלמה חדד או בכינויו, העיתונאי-החזן, הוא בנו של הרב  פראז'י חדד זצ"ל, מגדולי חכמי ג'רבה בדור האחרון. שלמה ממשיך את מורשת אבותיו, ובדרכו המיוחדת אף הצליח לשלב בין עבודת החולין של מקצועו, תקשורת ההמונים, לבין מלאכת הקודש של עיסוקיו בנושאי דת והלכה.
הרומן שלו עם העיתונות החל עוד בילדותו, בכתיבת חוברות ובעריכתן, ובתום שירותו הצבאי שימש מספר שנים ככתב עתי"ם בגליל - עד לבחירתו לראשות המועצה הדתית בצפת, תפקיד שמילא בהצלחה במשך שלוש שנים. במקביל לעיסוקיו העיתונאיים, הוא גם משמש כחזן בבית הכנסת "אבוהב" בצפת וכמאמן ומדריך ירי במטווח העירוני באזור, כך שהוא מקיים במלואו את הפסוק: "באחת ידו עושה במלאכה, ובאחת מחזקת השלח" (נחמיה ד'  יא).
כה לחי!

 

 

 

 

 עודד המאירי

  

 

דור שביעי בצפת.
נולד ב-1955 לאביו נעים המאירי (מזרחי) ז"ל ולאימו, שושנה (לבית חפץ בירושלים) ז"ל. אביו, נעים, היה מפעילי התנועה הלאומית, ממפקדי בית"ר והאצ"ל בצפת בתקופת המנדט הבריטי. הבן, עודד, איש עסקים, יוזם וקבלן בנייה, המשיך בדרכו הציבורית של האב, הקדיש חלק גדול מזמנו לשיקום ולשחזור העיר. 
בשנת 1998 נבחר כחבר מועצת העיר, צפת, ומונה לסגן ולמ"מ ראש העיר. בפברואר 2001 נבחר לכהן כראש העיר - תפקיד שמילא עד נובמבר 2003. בתקופת פעילותו בעירייה התמקד בשיפור תשתיות ומערכת החינוך. פעל רבות לגיוס כספים (מעל 100 מיליון ₪) לפיתוח תשתית עירונית ודרכי תחבורה בעיר. שיקומה של העיר העתיקה היווה אחד ממוקדי פעילותו העיקריים, ובמסגרת זו סייע רבות לארגון חגיגות ל"ג בעומר בבית עבו בצפת ולהצלחת תהלוכת ספר התורה המסורתית בדרכה מבית עבו לקבר הרשב"י במירון. כאביו לפניו - שצעד בראש התהלוכה עם קבוצות נוער מבית"ר - מפגין גם עודד סנטימנטים עמוקים לאירוע וממשיך להושיט את עזרתו, ככל שהוא מתבקש,  גם לאחר פרישתו מתפקידו  הציבורי בעירייה.
כה לחי.


  

 

ישי מימון
ראש העיר צפת

 

 

ב-15 במאי 1974 חווה התלמיד, ישי מימון בן השש עשרה את הטראומה הראשונה הקשה בחייו: התקפת רצח של חוליית מחבלים על בית ספרו בעיירה  מ ע ל ו ת.  מתוך 90 התלמידים שהוחזקו כבני ערובה - שישה עשר מצאו אז את מותם; וכן, משפחה בת שלוש נפשות, וחייל צה"ל. שבעים נפצעו ואחדים נפטרו מפצעיהם בימים שלאחר מכן. שלושת המחבלים, אנשי החזית הלאומית לשחרור פלשתין (שמנהיגה נאיף חוואתמה), נהרגו מאוחר יותר בהסתערות חיילי צה"ל על בניין בית הספר. בין הבודדים שניצלו אז היה ישי מימון. הוא נחלץ בלי שנפגע פיזית, אולם הזעזוע הנפשי שעבר לא נמחה עוד ממנו. את הטראומה השנייה הוא חווה כראש עיר, ביירי הטילים על צפת, כשהופגזה קשות במלחמת הגליל השנייה.

הוריו של ישי עלו ארצה מטוניס ב-1960. הם התיישבו בצפת, מקום שבו נולד וגדל ישי. 
את דרכו הציבורית הפוליטית התחיל כעובד מן המניין בעיריית צפת, ומיו"ר ועד העובדים, נבחר למועצת העיר, ובמרוצת הזמן היה לסגנו של ראש העיר דאז, מר משה חניה.
בבחירות האחרונות נבחר לראשות העיר צפת. 

מתחילת כהונתו מגלה ישי זיקה עמוקה למסורת ל"ג בעומר של ב י ת  ע ב ו  ולשיקומו של הבית ההיסטורי, שממנו יוצאת תהלוכת ספר התורה העתיק מצפת למירון למעלה ממאה שבעים שנה ברציפות.הוא אינו חוסך במאמצים להצלחת הטקס, ככל שהוא מתבקש, ואף מעבר לכך. משתתף דרך קבע בפתיחת החגיגות בבית עבו ואף מלווה את התהלוכה המסורתית בשירה ובריקודים, לקול צלילי הכליזמר, לכל אורך דרכה - עד הגעתו של ספר התורה לקבר הרשב"י  במירון.
כה לחי.
 

 

 

 

רבה של צפת
הרב שמואל אליהו

 

 

מזה שנים שהרב שמואל אליהו משמש כרבה הראשי של צפת.
קודם לכן - לאחר שחרורו משירות מלא בצה"ל כחייל קרבי בחיל השריון - כיהן כרב העיירה שלומי בגבול הצפון. בצפת, כמו גם בשלומי, עסק בהקמת מוסדות חינוך ובקידום האוכלוסייה – חזקה וחלשה כאחד.מרכז הכובד של עשייתו כיום הוא פרויקט ארצי להכוונת מורים ומחנכים, בוגרי ישיבות ההסדר, לעיירות פיתוח לקידום מערכות החינוך.
בין היתר, מטפל הרב בשיקום אסירים ונגמלי סמים. לאחרונה שוקמה קבוצה גדולה כזו והועסקה בשיקום בית העלמין העתיק של צפת, שהיה מוזנח במשך שנים רבות.

מתחילת כהונתו כרבה של צפת התמסר בכל מאודו לעידודה ולפיתוחה של מסורת ל"ג בעומר של משפחת עבו ולא חסך במאמצים להאדירה ולספר שבחה ברבים.
מדי שנה, בערב ל"ג בעומר ניתן לראותו מסב מדושן אושר על במת הכבוד שבבית עבו, נושא דברי תורה וחכמה על מהותו של החג ועל גדולתו של התנא הקדוש, רבי שמעון בר יוחאי;  והקהל הממלא את החצר ואת הכיכר שממול שותה בצמא את דברי התורה של הרב, שאינו חוסך בדברי שבח גם לבני משפחת עבו לדורותיהם, על דבקותם במסורת ל"ג בעומר מזה 173 שנה ברציפות. בתום הטקס מתלווה הרב שמואל אליהו לתהלוכת ספר התורה, המשתרכת בתופים ובמחולות לאורך סמטאות צפת, ופה ושם הוא נושא דברי ברכה ועידוד לחוגגים, המריעים לכבודו ומפגינים את חיבתם לרב האציל, שאינו חדל לפעול לקירוב לבבות בין כל חלקי הציבור לטובת כלל עם ישראל;  ובכך הוא ממשיך במורשת אבות, כבנו של הרב הגאון הראשון לציון -הרב מרדכי אליהו שלי"טא, הידוע באהבת האדם ובמאור פנים לכל אחד באשר הוא.
כה לחי.

 

 

 

 

מאיר המאירי
יו"ר עמותת ותיקי צפת

 


מדי שנה, בערב ל"ג בעומר, מכנס מאיר את חברי העמותה של ותיקי צפת ורותם אותם לסייע להצלחת ההילולה של חגיגות ל"ג בעומר בבית עבו בצפת ולתהלוכת ספר התורה המסורתית בחוצות העיר. הוא רואה בכך משימה קדושה להאדרת שמו של התנא הקדוש, רבי שמעון בר יוחאי, והוא עצמו צועד עם התהלוכה לכל אורך דרכה ומעודד את חבריו להרבות שמחה וללוות את ספר התורה בשירה ובמחולות עד לקבר הרשב"י במירון. מאיר יליד צפת (1931); דור חמישי למשפחת המאירי (מזרחי). נכה צה"ל, (נפצע בתש"ח בהגנה על צפת בתקופת המצור). בד בבד עם המשך דרכם של אבותיו בפיתוח מוצרי חלב וגבינה (מחלבת המאירי), לא זנח את התחום הציבורי, כשמטרתו, החזרת עטרתה של צפת ליושנה.
במסגרת פעילותו הברוכה סייע, בין היתר, לשיקום ותיקי צפת באזור "רימונים" ואכסן עשרות ילדים חסרי בית בבתים מוגנים, באמצעות  ה"אגודה לקידום ילדים", שהקים ועמד בראשה.  
שני נושאים עומדים בראש סדר פעילויותיו:

• שימור אתרי הלחימה בצפת בקרבות תש"ח;
• טיפוח מורשת ל"ג בעומר המסורתית של משפחת עבו.

כה לחי.
                      

 

 

מישל סבן


עובד עיריית צפת המסור. מדי ערב ל"ג בעומר, מזה עשרים שנה, מסייע באהבה ובאדיקות בהכנות לתהלוכה המסורתית, בקישוט הבית, הרחוב וארון הקודשו ובהובלת ספר התורה מבית הכנסת "הצדיק הלבן" לבית עבו.
כה לחי

 

  אילן חסן 

   

דור שביעי בצפת
בן למשפחה ותיקה שהתיישבה בעיר הקבלה במחצית המאה ה-19 והכתה בה שורשים עמוקים. אביו, שלמה ז"ל ואימו, מזל, (תבלח"א) ניהלו מכבסה גדולה במשך שנים, והסב, שאול, שימש כגבאי בית הכנסת בעיר והיה אהוד על כל סביבתו.
אילן, צעיר אתלטי ומדריך ספורט מצטיין, שימש כעוזרו הקרוב של ראש העיר, ישי מימון, מאז כניסתו לכהונתו הרמה. במסגרת תפקידיו הוא מסייע רבות לארגון חגיגות ל"ג בעומר בבית עבו, חגיגות הזכורות לו משחר ילדותו, כשהיה מתלווה עם הוריו לתהלוכת ספר התורה, היוצאת מבית עבו הסמוך למקום מגוריו, לאורך כל סמטאות העיר, בשירה ובריקודים, לקול צלילי הכליזמר המסורתיים. "חגיגות ל"ג בעומר של בית עבו", הוא אומר, "הן חלק בלתי נפרד ממורשתה של צפת ועלינו לשמר ולטפח אותן ולהנחילן גם לדורות הבאים"
כה לחי

 

 יצחק ורד

 

יליד צפת ובן למשפחה ותיקה בעיר.

משחר ילדותו משתתף בתהלוכת ספר התורה מבית עבו ומלווה אותה בקנאות עד למירון.
במרוצת השנים הפך לרוח החיה המשרה שמחה ומלהיבה את קהל החוגגים
בשירה ובמחולות מחצר בית עבו ולכל אורך מסלול התהלוכה.

כה לחי.

 

 משלחת עובדי בתי הזיקוק מחיפה

 

מזה שנים רבות שמשלחת של עובדי בתי הזיקוק בחיפה משתתפת בחגיגת ל"ג בעומר בבית עבו בצפת ובתהלוכת ספר התורה המסורתי בדרכו למירון. יוזמי הרעיון הם: פנחס מזרחי, צאצא למשפחת עבו ומוותיקי העובדים (הראשון מימין), אלי אלישע, חבר הוועד והרוח החיה של המשלחת (החמישי מימין ומשכמו ומעלה) וקולט מיכאל, רכז דת של עובדי בתי הזיקוק ( בתנוחת ישיבה ראשון משמאל). בשלוש השנים שתכפו גדל והלך מספר המשתתפים בחגיגה המסורתית וחברי המשלחות נוטלים חלק בשמחה ובריקודים בחצר בית עבו ובתהלוכת ספר התורה בחוצות צפת. 
כה לחי
.

 

נגן הקלרינט שמואל אחיעזר ז"ל

אומן הקלרינט, שמואל אחיעזר נפטר בעירו רמת גן . אחיעזר  נחשב  כנגן הבית של תהלוכת עבו המסורתית בל"ג בעומר בצפת והשתתף בנגינה חסידית עם נגנים נוספים בתהלוכה שעברה בסמטאותיה ורחובותיה של צפת. אחיעזר נחשב נגן וירטואז והיה תלמידו של המאסטרו, גיורא פיידמן. הוא השתתף ברוב הפסטיבלים בחגיגות הכלייזמר בצפת. "מדובר באבדה גדולה  לכלזמרים של צפת  לזמר החסידי ולמוסיקת הנשמה היהודית", אמר בצער רב, ראש עיריית צפת אילן שוחט. גם יוסף עבו עברון ממשיך מסורת תהלוכת ספר התורה לציון רשב"י במירון הביע צער על פטירתו של האומן שכבר בשנה האחרונה נבצר ממנו להגיע וחסרונו היה מורגש. 
"הוא היה אחד אחד מל"ו צדיקים של מוסיקת הנשמה היהודית" אמר עברון,"לדעתי, מאז שהתחיל להופיע בל"ג בעומר בבית עבו ויתר על הזמנות לחו"ל ועל הופעות שהוצעו לו באותו תאריך, כדי לא להחסיר את האירוע של ל"ג בעומר. כואב לי מאוד דבר פטירתו ללא עת". יהי זכרו ברוך.

©כל הזכויות שמורות,All rights reserved.