לאחר פטירתו של מאיר עבו, סיפרה בתו, מרגלית: “בעוד אבא מוטל לפנינו, ומסביבו אומרים פסוקי תפילה – הגיעה לפתע אישה זקנה. כה כפופה הייתה, שנדמה היה, שהיא מתקדמת בזחילה… היא קרבה אל המת, חשפה את פניו, קירבה פיה אל אוזנו, וצעקה :‘מאיר יצחק…כשתגיע לפני כיסאו של הבורא, אל תשכח להזכיר, שאתה הצלת שנים עשר בחורים מתלייה, וביניהם את בני…’