מאת: אלומה עברון, פורסם בידיעות אחרונות, 2.9.1975

השיעור התנהל כשיעור רגיל לכל דבר. כאשר שגה המרצה, העמידה אותו הכיתה על טעותו, וכאשר טעה תלמיד בתשובתו, לא איחר תיקונו של המרצה לבוא. אלא, שחילופי דברים אלה התנהלו בין סטודנטים לבין מרצה, שלא נכח כלל בכיתה, ודמותו הוקרנה על מסך הטלוויזיה. שיעור כזה מייצג שיטה חדשה ללימוד שפה שניה.

ממציא השיטה הוא פרופ’ צבי עבו, דור חמישי בארץ, למשפחה צפתית, שחזר ארצה בימים אלה לאחר שהייה של 12 שנים בארה”ב.
השיטה, שעליה עומד פרופ’ עבו להרצות בשנת הלימודים הקרובה באוניברסיטת חיפה (“הוראת שפה שניה באמצעות טלוויזיה” במסגרת החוג ללשון עברית), נועדה במקורה להוראת עברית בארה”ב, אך ניתנת ליישום בכל שפה שניה אחרת.

בחמש השנים האחרונות זקף לזכותו פרופ’ עבו הכנת 108 תוכניות טלוויזיוניות להוראת עברית כשפה שניה, המקבילות לתוכנית לימודים בת שנה שלמה בדרג אקדמי. בתוכניות אלה השקיעה רשת האוניברסיטאות של ניו-יורק כרבע מיליון דולר, ועל פיהן למדו 100 תלמידים בכל סימסטר – ללא מורה (בניגוד לנורמה המקובלת בהוראת שפות, של 20 תלמידים בסימסטר למורה). רמת ההישגים שלהם, כפי שנמדדה בסקר מיוחד, אף עלתה במקצת על אלה שלמדו עם מורה רגיל.

תלאותיו של תייר

בניגוד לשיטות קודמות, שבהן הוצגה השפה הזרה באורח תיאורטי ובממדי חדר כיתה, מעתיקה השיטה החדשה את התלמיד לאווירת המדינה הזרה, ופותחת לו אשנב לתרבות הזרה בכללותה, שהלשון היא רק חלק ממנה. המסך הטלוויזיוני, בניגוד למורה “החי”, יכול להפעיל בצורה מרבית את כל חושי התלמיד במשך השיעור: הצגה מוחשית של העצם, היגויו הנכון, המלה המייצגת אותו, התנועה, הקול והאסוציאציות המתלוות אליו.

לחומר הלימוד מתלווה חומר רקע מגוון, הכולל שירים וצילומים מהתרבות הזרה, מערכונים הכוללים פרקי הווי, מנהגים, תגובות ספציפיות ויחסים חברתיים. הדברים מוצגים מוחשית לצופה באמצעות עלילותיו של תייר המבקר בישראל, ששפתה זרה לו. כך, לדוגמא, נכנס התייר למסעדה ישראלית, ומתקשה להסביר למלצר את מבוקשו. המלצר עצמו, אגב, אינו טורח להסביר פנים לתייר, ומאלץ אותו להמתין זמן ממושך בין מנה למנה, כפי שקורה הדבר גם לא אחת במציאות…

מבדקים שערך פרופ’ עבו הוכיחו, שהצגת מצבים קומיים, מהווה אמצעי בדוק לקליטה טובה יותר של הלימוד. הצופה לא ישכח בקלות מצבים מביכים, שאליהם נקלע התייר הטלוויזיוני בגלל קשיי השפה הזרה. לדוגמא, נכנס התייר למספרה בישראל, ויוצא משם כשמחצית מזקנו קצוצה. לזאת גרמה טעות בהיגוי אות אחת. התייר ביקש “לספר” לו את הזקן, ולמעשה התכוון “לסדר” לו את הזקן…

השיטה החדשה משתדלת גם למנוע “נסיגה” לשפת האם של התלמיד. לנסיגה זו נוטים רוב התלמידים הלומדים שפה שניה. שיטתו של פרופ’ עבו מונעת “בריחה” זו ע”י כך, שהיא מרגילה את התלמיד להשתמש אך ורק בנתוני השפה הזרה, במשך כל הזמן. פרופ’ עבו מסביר, כי בבעיה זו הוא נעזר בחוקי הפיסיקה: “כדי לנתק גוף מכוח המשיכה של כדור הארץ, יש להגביר את מהירותו – בדומה לכך, כדי לנתק את התלמיד משפת האם שלו, יש להגביר את קצב הגשת החומר. לתלמיד לא נשאר זמן לתרגם לעצמו את המלים לשפתו שלו, והוא נאלץ ממש לחשוב בשפה הזרה.”

התלמיד הצופה בטלוויזיה נעזר באמצעי לימוד אישיים נוספים. ספר לימוד, “תרגילון” ומערכת סלילים קוליים, הכוללת קטעי שיחה ומשחק. הגשת עבודות, והחובה להיבחן מספר פעמים במעבדה לשונית, מאפשרים לתלמיד לבחון את מידת קליטתו. קשיים בקליטת החומר גוררים פגישה אישית עם המורה, ובה מוסברת לו דרך הלימוד הנכונה.

“השיעור הראשון בהוראת שפה שניה הוא השיעור המכריע”, משוכנע פרופ’ עבו, בהסתמכו על מבדקים שערך. תלמיד, שבסוף השיעור הראשון לא גיבש לעצמו ביטחון עצמי, עלול לפתח גישה שלילית, ללא קשר להישגיו. לפיך מבטיח המרצה הטלוויזיוני בתחילת השיעור הראשון לצופיו, שעם סופו, יוכל כל אחד ואחד מהם לקרוא 18 משפטים בעברית, להגות 11 מלים, ולהרכיב מהם משפטים תוך כדי דיבור, בקצב קרוב מאוד למי שזו שפת אמו. הבטחה זו, המעלה לרוב חיוך ספקני על פני הצופים, נמצאה ממומשת בכל המקרים שנבדקו.

מעקב במצלמה נסתרת

“עם זאת יש להיזהר”, טוען פרופ’ עבו, “שהמורה הטלוויזיוני לא ייצור לעצמו תדמית של ‘כוכב’, כי אז גם השפה שאותה הוא מתיימר ללמד, תיראה מרוחקת ובלתי אפשרית ללימוד. לתכלית זו שוגה המורה בכוונה תוך כדי מהלך התוכנית, כדי שהתלמיד יתקן אותו בשעת הצפייה. כך מושגת תדמית של “מורה אנושי”, והצופה מתרגל גם “לא לאכול לוקשים”, אלא לעקוב בערנות אחר החומר המוקרן לפניו.

מתוך הניסיון, שהצטבר בתוכניתו להוראת העברית בארה”ב, יודע פרופ’ עבו, מתי עלול התלמיד הממוצע
לשגות. במקומות אלה הוא עוצר תוך כדי מהלך התוכנית הטלוויזיונית כאילו “שמע” שגיאה, ומנסה לחזור על המשפט שנית בצורה הנכונה. עדות צילומים שצולמו במצלמה נסתרת מראה, כי ברוב המקרים, אכן שגו התלמידים במקומות אלה. האשליה, שהמורה אמנם “שמע” אותם, הגבירה את האמון בדמות הטלוויזיונית כאילו הייתה נוכחת בחדר…

השיטה החדשה, שאותה ניתן ללמד גם על סמך הטלוויזיה בלבד, ללא כל אמצעי עזר אחרים, מתאימה לכל הגילים. הצלחתה בין כותלי האוניברסיטה, והדרישה להפצתה מחוץ לניו-יורק (עד קליפורניה), הביאה את רשת הטלוויזיה “אולבני-ניו-יורק” לפתוח את שידורי הבוקר שלה בכל יום בשעה 6.30 בתוכנית קבועה להוראת העברית – אותה תוכנית שבה “משחק” פרופ’ עבו לפני תלמידיו באוניברסיטה. תוכנית בוקר זו החדירה, לא רק את הלשון העברית, אלא גם משהו מהתרבות היהודית וההווי הישראלי לאלפי בתים, ביניהם בתי מתבוללים ו”יורדים”, שהיו חסרי מידע רב על יהדות.

“החברה האמריקאית לתחזיות העתיד”, שמרכזה בקונטיקט, ארה”ב, מתכוונת להקים קרן בת חצי מיליון דולר, כדי לבדוק את האפשרויות לאיחוד הוראות כל השפות השניות בארה”ב (ספרדית, צרפתית, גרמנית ועוד) עפ”י הבסיס המוצע ע”י פרופ’ עבו. זאת -ע”י יישום הלקחים, שהופקו מהוראת העברית באמצעות שיטה זו.

“ישראל עצמה”, טוען פרופ’ עבו, “לאור הרקעים השונים והתרבויות השונות שהיא מפגישה, יכולה לשמש מעבדה ניסיונית מיוחדת במינה ללימוד שפה זרה. עד כה נוסתה הוראת העברית בשיטתו רק על אמריקאים, ומעניין יהיה לבחון את השפעתה על עולים מארצות אחרות, כגון רוסיה”.

בעוד פרופ’ עבו עצמו משתקע עם אשתו וילדיו בארץ, ממשיך פרופ’ עבו “הטלוויזיוני” להופיע ברציפות ברשת הטלוויזיה של ארבע אוניברסיטאות בארה”ב.
למתעתדים לבקר בהרצאותיו באוניברסיטת חיפה מחכה “עבודת פרך”. הדגש יושם על “הקניית ביטחון עצמי ללומד שפה שנייה”, ועל אלה השואפים להיות מורים לשפות, יוטלו תכופות תרגילי “בניית תוכנית טלוויזיונית” בנושא זה או אחר, תרגילים שיעניקו למורים לעתיד גם כישורי הפקה, עריכה ומשחק.