משפחת עבו יוצקת את היסודות להתיישבות ביסוד המעלה ובמשמר הירדן

גאולתן של אדמות עמק החולה הפוריות והקרקע המישורית שעל שפת הירדן, דרומית מערבית לגשר בנות יעקבעליהן קמו המושבות משמר הירדן ויסוד המעלה – נתאפשרה הודות ליוזמתם הברוכה של בני משפחת עבו והתבצעה עוד בחייו של הרב שמואל עבו: הרבה הודות לאמון הבלתי מסויג שרחשו למשפחה תושבי הכפרים הערביים בסביבה.
על הרקע שהביא לרכישה, מספר א.מ.חריזמן, בספרו “נחשוני החולה” (עמ’ 11):

“באותה תקופה לא היו לפלחים, ובייחוד לבדווים, עובדי האדמה בארץ ישראל, קושנים על אדמתם. הם ישבו עליה בתוקף חזקה, שהייתה בידם מאבות אבותיהם, שנאחזו באדמה והחזיקו בה בעת שהארץ הייתה הפקר. והנה בא היום והממשלה התורכית הוציאה פקודה,כי עובדי האדמה ובעליה חייבים לרשום את אדמתם בספרי הממשלה, ולהוציא עליה קושנים על שמם. הבדווים קיבלו את הפקודה כגזרה רעה וחששו לרשום את אדמתם על שמם, בחשדם כי הממשלה מערימה עליהם, כדי שתוכל לגייסם לצבא (עד אז היו פטורים מחובת הצבא). בנוסף, היה כרוך הדבר בהפסד ממון, שכן הוטל עליהם לשלם מס רישום.
ובצפת ישבו אז שלושת האחים ה”חכמים” הספרדים, ממשפחת עבו המיוחסת: ה”ה אברהם חיים, יעקב חי ויצחק מרדכי. אביהם הרב החכם ר’ שמואל עבו היה הקונסול של ממשלת צרפת בצפת…
והאנשים מכובדים בעיני הממשלה ובעיני הערבים שבסביבה. הבדווים, שחיפשו דרך כיצד להעביר מעליהם את רוע הגזרה, פנו אל האחים עבו בצפת, בבקשה להוציאם מן המצר על ידי כניסתם כשותפים לנחלתם “איזבד“, וכך יוכלו להגן עליהם מפני הממשלה…
האחים עבו ניאותו לעסקה: נתנו לבדווים כסף, שילמו את מס הרישום, ואת האדמה רשמו על שמם. כך ניצלו הבדווים מן הצרה, והאחים עבו נהיו מעתה לבעלי הנחלה”.

מי מרום – הקולוניה שקדמה ליסוד המעלה

על האדמה שנקנתה הקים יעקב חי עבו, ביחד עם האחים שלמה ושאול מזרחי, “קולוניה” בשם “מי מרום” על גדות האגם שבעמק החולה. וכך, ב-1872 – אחת עשרה שנה לפני הקמתה של יסוד המעלה, ועשר שניo לפני ראש פינה, יצקה משפחת עבו את היסודות להתיישבות היהודית בגליל ובעמק החולה. וכותב על כך בזיכרונותיו הקצין היהודי מאנגליה, אלברט גולדשמידט, שביקר בצפת ב-1883:

“הקולוניא מי מרום נוסדה לפני י”א שנים ע”י יהודים ספרדים אחדים מצפת, אשר גמרו להחיות עצמם מעבודת האדמה, למטרה זו קנו 3000 דונם (680 אקר) ובנו בתים”.

המושבה יסוד המעלה, 1937 זלוטן קלוגר, ויקימדיה

המושבה יסוד המעלה, 1937 זלוטן קלוגר, ויקימדיה


כעשר שנים לאחר מכן העביר הרב יעקב חי עבו כ- 2500 דונם מאותה חלקה לעולי מזריץ שייסדו את יסוד המעלה, ואף סייע להם ככל יכולתו להחזיק שם מעמד. יתר על כן, כדי להביע את תמיכתו הבלתי מסויגת ואת אמונתו בעתידה של המושבה, קשר עצמו, הרב יעקב חי, בקשרי משפחה עם אחד מחלוצי המתיישבים, בהשיאו את בתו היחידה, מסעודה, לאריה לובובסקי. בעת שנחתמה העסקה בין משפחת עבו לעולי מזריץ, בעוד הקונים החדשים סובבים בנחלה, נתגלתה לפתע, תוך כדי חפירה, אבן ועליה כתובת בארמית: יזכר לטאב מאן דמיטבתי, שפירושה: ייזכר לטוב כל המתיישב כאן. אבן זו, שבסופו של דבר התגלגלה כנראה עד למוזיאון בפריז, שכנעה יותר מכול את נציגי עולי מזריץ לרכוש את הנחלה.

ראו גם:
הוספה להמגיד נומ’ 24 ליישוב ארץ ישראל, 15 סיון 1883
ד”ר צבי אילן, “מי מרום, אחוזתה של משפחת עבו, קדמה ליסוד המעלה”במערכה גליון 278, ירושלים, 1984, חלק שני
The Jewish Chrinical, כתבה בנושא הקולניה ביסוד המעלה, משנת 1883

זה למעלה מ-140 שנה, שהאבן משמשת נושא חשוב בתולדות המושבה יסוד המעלה. את האבן חיפש בזמנו יצחק בן צבי, נשיא המדינה המנוח, בביקורו במושבה. משם עלה לבית משפחת עבו לצפת, אשר לפי הסברה, נמסרה להם האבן, ובמשך שעות ארוכות חיטט במרתף הבניין – לשווא. קיימות שתי סברות: האחת – האבן נמסרה למוזיאון ה”לובר” בפריס, והשנייה – האבן נמצאת במוזיאון הבריטי בלונדון.
להלן המכתב שקיבל רפאל עבו בנושא זה, בשנת 1958