אימא סבתא רחל

 היקרה בנשים
היית לנו אם ואחות
וחיקך היה מקלט ראשינו
וקן דמעותינו הנידחות

מאיר עבו ממשיכה של המסורת בדור השלישי ורעייתו הנאמנה רחל לבית גלדסטון, שסייעה בידו לקיימה במשך 47 שנה

סבתא חיה-רחל לבית גלדסטון, בתם של חנה רבקה ויצחק מרדכי, עלתה לארץ עם הוריה וחמשת אחיה ואחיותיה בסוף המאה ה- 19.
המשפחה היגרה מרוסיה לאמריקה וכעבור זמן לא רב שמה פעמיה לעבר ארץ הקודש והתיישבה בצפת. עד מהרה השתלבה בפעילות הציבורית של הקהילה היהודית הקטנה והכול רחשו לה כבוד והערכה.

משלושת האחים, שניים השתקעו בצפת והגיעו לעמדות מפתח באזור – צבי (הרשל) כנציג הקונסוליה של ארה”ב בצפון,  ויהודה כפקיד המחוז בממשלת המנדט – ואילו האח השלישי, יעקב (יענקל) נותר בארה”ב ושלח ידו בעסקים.

מכתב ברכה מהקהילה האשכנזית בצפת לרגל נישואי מאיר בנו של יעקב חי עבו עם בחירת לבו

מבין ארבע האחיות – שרה-בלה, בת שבע, שפרה וחיה-רחל, בלטה בחינניותה רחל, בעלת עיני התכלת והצמות השחורות, ועוד בהיותה בת 15 החלו זורמות לביתה הצעות לשידוכים. בין המחזרים הנלהבים היה גם בנו של קונסול צרפת בגליל, הלא הוא סבי, ר’ מאיר עבו ז”ל. “כמעט מדי לילה בלילה”, סיפרה, “היה דוהר על סוסו אל מול חלוני ופוצח בשירים רומנטיים, כשהוא מלווה אותם בפריטה על העוּד” (כלי נגינה מזרחי בדומה למנדולינה). בעיני רוחה של הנערה ילידת רוסיה, דמה הוא אז לאביר ספרדי מעולם האגדות ולבה הלך שבי אחריו. עוד בטרם מלאו לה 16 שנה מצאה עצמה ניצבת תחת החופה בחצרו של הרב הקונסול, יעקב חי עבו – החצר שהפכה במרוצת השנים למעונה הקבוע. זאת החצר שממנה יוצאת מדי שנה בשנה בערב ל”ג בעומר, תהלוכת ספר התורה לקבר הרשב”י במירון.

חיה רחל וילדיה: יושבים – ז’ולי ואסתר הקטנה, עומדים מימין לשמאל: מרגלית, רפאל, גולדה

את הבת הבכורה, ז’ולי, היא ילדה עוד בטרם מלאו לה 17 שנה, את זהבה (גולדה), כעבור שנתיים;  לא חלפו שלוש שנים והביאה לאוויר העולם את הבן הנכסף, רפאל, ומקץ שנתיים את הבת, מרגלית; שלוש עשרה שנה לאחר מכן, בגיל 35, היא יולדת את בת הזקונים, אסתר.

לחצו על הנגן לשמיעת שיר אהבה שהיה שר לה באידיש מאיר עבו, בעלה, מפי מרגלית בתה. וזה תרגום השיר – ילדתי הקטנה, האהובה, הנשמה היקרה, אני מחלק את החיים שלי איתך, בצרות שלי הגדולות – את תהיי הנחמה שלי, כשאני רואה אותך, אלייך, אלייך, החיים שלי, את האוצר שלי הגדול ביותר, הכל אני אתן, בשביל המבט שלך היפה, בשביל מבט שלך היקר, אף אחד לא יפריד בינינו, רק המוות לבד, אם זה בשמחות ואם זה בצרות, ואנחנו שנינו ביחד.

באהבה ובמסירות אין קץ היא טיפחה וגידלה את ילדיה. כל חייה היו קודש לאושרם ולרווחתם.

מימין לשמאל עומדים – יוסי וצביקו בני רפאל עבו, יושבות: ג’ולי וגלילה בנות מרגלית עבו בן אורי

אימא-סבתא, רחל, הייתה התגלמותה החיה של האם היהודייה. כי לא רק את ילדיה שלה היה עליה לגדל אלא גם את נכדיה. הראשון שבהם היה נסים, בנה של הבת הבכורה, ז’ולי ( שנפטרה בדמי ימיה ממחלת הטיפוס);  לאחר מכן, הגיע תורנו – שלי ושל אחי, צבי – לאחר שהורינו נפרדו;  והייתה תקופה וגם סימה, בתה של זהבה (גולדה) הייתה ה”אורחת התורנית”;  ובגיל 60 הופקדה בידיה גם נכדתה, שולמית (שולה), שהוריה (אסתר ובן ציון) יצאו ב-1938 ל”מסע קצר” לארה”ב –  ו”נלכדו” שם למשך שבע שנים, בעטיה של מלחמת העולם השנייה.

כחמותה לפניה, הנערה מאנגליה, אסתר מלכה, אשת הרב הקונסול יעקב חי עבו – כך גם חיה רחל, הנערה ילידת רוסיה, קשרה את גורלה עם משפחת עבו, ושתיהן – כל אחת בתורה – סייעו ככל שרק יכלו להמשכיותה של מסורת ל”ג בעומר ותהלוכת ספר התורה היוצאת מחצר בית עבו, שהייתה למעונן.
וכך, במשך למעלה מ-50 שנה ליוותה חיה-רחל את אירוע ל”ג בעומר המסורתי וסייעה ככל שרק יכלה ליד בעלה, מאיר עבו, לקיימו כהלכתו, כשהיא נוטלת על עצמה את כל מלאכת כיבוד הבית, הסיוד וקישוט החצר לכבודם של מאות החוגגים.

כולנו היינו בנייך סבתא רחל, יקירתנו.
את סימלת בעינינו את דמותה של האם, אלייך נמלטנו בעת צרה לחפש מחסה ובחיקך שפכנו את לבנו ושאבנו עידוד ברגעינו הקשים – ואת סוככת עלינו והגנת עלינו בכל כוחך, תמיד ניצבת לצדנו – בנים ונכדים, כאחד.
יהי זכרך ברוך לנצח, חיה רחל, היקרה בנשים.
נכדך אוהבך, יוסי

תמונה משפחתית 1914 – במרכז התמונה מאיר עבו וחיה רחל דור שלישי למסורת, ילדיהם משמאל לימין: ג’ולי ובעלה, גולדה ומאיר כהן, אדם לא מזוהה, רפאל עבו. יושבות: מרגלית ואסתר