רעידת האדמה הגדולה בצפת

בכ”ד בטבת תקצ”ז – 1 בינואר 1837 התחוללה בצפת רעידת אדמה מהקשות שידעה הארץ אי פעם, והעיר חרבה כמעט עד היסוד. בין הבתים הבודדים שלא נפגעו ברעש היה ביתו של הרב שמואל עבו, והכול ראו בכך אצבע אלוקים. הרב שמואל לא איבד זמן ופתח מיד במאמצים לשקם את העיר. יחד עם ראש עדת האשכנזים החסידים, הרב מאבריטש, הזמינו השניים מדמשק פועלי בניין מקצועיים, כדי לתקן את הבתים שנחרבו ושיקמו את בית הכנסת של האר”י ברובע הספרדי, שקודם לכן, דמה במראהו למערה קטנה. הרב שמואל שקד על חידוש החיים בעיר ונמנה על מנהיגיה החשובים, כנשיא ה”כולל” וכרבה הראשי.

בית הכנסת הארי הספרדי צפת בצביונו המקורי

בתעודה שנשתמרה מאותה תקופה, כתוב:

“לבי יהמה כחלילים כי יותר משני אלפיים נפשות, קירות בתיהם קיבריהם, לבי לבי על חלליהם, בתי כנסיות ובתי מדרשות הגיעו עד עפר ונפל כל הבית הגדול הזה, בית מדרש ע”ש מרן הקדוש זלה”ה, אשר היה בתוכו יותר מעשרה אלפים ספרים, אוצר בלום של כלי חמדה לתורה ולתעודה… אז קם המוהר”ר שמואל עבו ה”יו והוא היה משיירי גדולים חקרי האיתנים ומוסדי ארץ וזכה, שלא זכה אדם מעולם: שאחר הרעש הגדול, נחרבה העיר עד היסוד בה, ונהרסו הבתים, בתי כנסיות ובתי מדרשות, לא האמינו מלכי הארץ, שעד מאה שנה יהיה ישוב ובנין בעיר האלוקים, והרב הנזכר, הן בעודנו אב בחכמה ורך בשנים, החל רוח ה’ לפעום בו, ולבש בגדי ישע ושם נפשו בכפו, לבו כלב הארי ונשמע קולו לפני מלכים, ויקח מתוך העדה, ומתוך הזמן מועט, ויבן כמה בתי כנסיות ובתי מדרשות וכיד ה’ הטובה עליו, יגע וטרח בעשר אצבעותיו והוא הוציא לאור ממחילות עפר, ספרי תורת ה’ ותלמידים וספרי פוסקים וכל כתבי הקודש זיע”א. ואני הייתי באותו הזמן על ארץ הגליל, וראיתי מראות אלוקים אך היתה זאת הדבר של הרבה הנזכר, ובתוך זמן מועט ויהי בונה עיר ואם בישראל, עיר גדולה של חכמים ושל סופרים ורבנים גדולים רבים ועצומים. עד כאן תורץ דבר. לכו חזו מפעלת נורא תהילת, אשר העיד בעדי עדיים, נחל נובע מקור מים חיים, שבחר בזרועו של אברהם…”
(מתוך תולדות צפת, נתן שור, עמ’ 186)

ארבעת בתי הכנסת ברובע שנפגעו ברעש, שוקמו. בית הכנסת האר”י של הספרדים ובית כנסת של רי יוסף בנאה נפגעו כנראה קשה במיוחד. שני בתי הכנסת האחרים, זה של ר’ יצחק אבוהב, ובית הכנסת האר”י הקדוש של האשכנזים, נפגעו חלקית. בשיפוץ בית כנסת האר”י של הספרדים טיפל שמואל עב, שאף השיג פירמאן ממשלתי המתיר את בנייתו מחדש, אך הוא התקשה לגייס את המשאבים לשיקום ופנה לעזרת יהודי איטליה  שישבו באלכסנדריה שבמצרים. עבו טיפל גם בשיפוץ בית הכנסת אלשיך, ששמו היה אז “בית הכנסת בעלי תשובה”, שנפגע אף הוא ברעש . (מתוך אריאל : כתב עת לידיעת ארץ ישראל – צפת ואתריה, עורכים: גבריאל ברקאי ואלי שילר, עמ’ 111)

עוד על שיקומו של בית הכנסת האר”י של הספרדים ובנייתו מחדש (‏9/‏1848):
אין בידינו עד בה מסמכים המתעדים את שיקומו של בית הכנסת לאחר הרעש, אולם נראה שמצבם הרחוק של יהודי צפת לא איפשר להשלים את שיקומו, וגבאי בית הכנסת היו מוטרדים שמא ייפול שוב ברעש אפשרי או במפולות גשמים ושלגים. לא ייפלא, אפוא, שפרנסי הספרדים בצפת שמחו לבואו של ר’ יצחק גואטה, שעלה לארץ מטרייסטה, כנראה בסוף שנות הארבעים של המאה ה‏19, וביקש לסייע בשיקום בתי הכנסת בצפת.
מעט מאד ידוע על פעילותו המבורכת ורבת ההיקף בעיר, אולם לגבי פעילותו לשיקום בית הכנסת האר”י יש בידינו כמה וכמה עדויות. המקור הראשון מבחינה כרונולוגית הוא מכתבו של שמואל עבו בן למשפחה צפתית ידועה, לנדבן יהודי במצרים, שנכתב בדצמבר ‏1850, המתאר בבירור את השלבים הראשונים בשיקום בית הכנסת – יצחק גואטה פנה ביוזמתו ליהודי צפת והציע לממן את בניית בית הכנסת מחדש. היה צורך ברישיון (פירמאן) מהשלטון העותימאני, והשגתו ארכה כשנתיים ימים (‏1846-‏1848); הבנייה החלה בדצמבר ‏1848 ונמשכה קרוב לשנה עד נובמבר ‏1849.גואטה לא התמיד בהבטחתו לממן את השלמת בית הכנסת, ויהודי צפת נאלצו ללוות סכום גדול להשלמת הבנייה.
(אבני דרך בידיעת הארץ, רמי יזרעאל, אריאל, עמ’ 293)