אליהו ברקמן (ברק) ז”ל

בן למשפחה דתית מסורתית ששורשיה משתרעים עד לרבי מלובביץ.
אמו, רחל, הייתה ממייסדות תנועת הפועלות הדתיות בהסתדרות המזרחי.
אליהו, או אלי, כפי שנקרא בפי כול, היה מה שקרוי בפינו “מלח-הארץ”. הוא ניחן בתכונות מנהיגות וכושר ארגוני מלידה, שמצאו את ביטוים באפיקים החיוביים של התנדבות לכל משימה לאומית או חינוכית. גם לאחר שחרורו מהצבא בדרגת סגן אלוף המשיך למלא תפקידים פיקודיים בהג”א, ובד בבד ידע להשתלב בתחום האזרחי בענף הספורט, ובין היתר, ארגן את “הפועל באר שבע” והעלה אותו בזמנו על המפה הארצית.
היה חדור רוח לאומית ומסורתית, והטקס בערב ל”ג בעומר בבית עבו נחשב בעיניו לאירוע בעל חשיבות דתית לאומית, שיש לטפחו ולפתחו בקנה מידה ארצי. בין היתר, הציע לערוך בשלהי האירוע תחרות מרוץ לפידים מבית עבו לקבר הרשב”י. נכונותו לסייע בידי – במיוחד בשנים קשות, וכאלו לא חסרו – לא ידעה גבול. החל מהקמת עמותה של ידידי המסורת ועד לתפקיד של סדרן בחצר בית עבו בעיצומו של האירוע. בין פעולותיו הברוכות, שעשה על דעת עצמו, הייתה הדפסת חוברת על תולדות המסורת.
אלי, חבר יקר ומסור, בעל נפש אצילה, שמוכן היה לחלוק את פרוטותיו האחרונות עם ידיד נצרך –נספה בתאונת דרכים מרושעת, כשהוא צועד במעבר חציה, ונהגת חדשה פגעה בו באכזריות. הוא לא החלים מפצעיו, וכעבור שנה וחצי של עינויים וניתוחים כאובים – נפטר בבית חולים איכילוב ב-1 באוגוסט 1999. חבל, חבל על דאבדין ולאו משתכחין.
יהי זכרו ברוך

סגן אלוף אליהו ברקמן (ברק) בתקופת שירותו בצה”ל.