לזכרו של דב שפיגלר

במלאת 30 יום לפטירתו של בעלי, אבינו וסבנו היקר, שפיגלר דב, ברצוננו לשאת מספר מילים לזכרו:

דב עלה ארצה לבדו בעודו נער, במסגרת עליית הנוער. לימים נודע לו שכל משפחתו נרצחה בשואה, אך הטרגדיה האיומה של אבדן הוריו ובני משפחתו, לא ריפתה את ידיו והוא בחר להמשיך ברוח הציונות, והנתינה.

את שירותו הצבאי ערך דב במשמר הגבול.  בשנת 1957, באחד הקרבות עקובי הדם והמרים נגד הסורים, בשדה פתוח תחת אש חיה כבדה וצולבת, חילץ  דב והציל 7 חיילים פצועים, נתן להם שתיה, חבש את פצעיהם ופינה אותם אל מקום מחסה מוגן.
באותו האירוע, היה צורך דחוף לחבוש ולעצור את הדימום של אלוף משנה שעמד לדמם למוות. בהיעדר אמצעי חבישה, פשט דב את החולצה שבה היה לבוש, קרע אותה לחתיכות ובעזרתן עצר את הדימום. לאחר מכן פינה גם אותו אל מסתור בטוח והציל את חייו.

על פינוי והצלת שבעה פצועים תחת אש צולבת תוך חירוף נפשו – הוענק לדב עיטור המופת הראשון אשר ניתן במשמר הגבול.

בהמשך דרכו פעל דב לקידום ההתיישבות בארץ ישראל והיה ממקימי העיר כרמיאל, במסגרת עבודתו במשרד השיכון.

זכינו לחיות ולהתחנך ברוח ערכיו  של דב, איש מידות ונתינה, איש ערכים ועשיה, אשר הצניעות, הענווה והיושרה אפיינו אותו בכול אשר פנה – רוח שהנחיל לכל בני המשפחה.

אנו כואבים מאוד את פטירתו של דב, בעלי, אבינו וסבנו היקר ומקווים כי מידותיו הטובות, ערכיו, תרומתו והנפשות אשר הציל ממוות תוך סיכון חייו, יעמדו לזכותו בבית הדין של מעלה ושיזכה לנוח בשלום על משכבו.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים

יהא זכרו ברוך !!!

 צופיה, מאיר, זאבי, אורנה, זהר, הנכדות והנכדים

דב שפיגלר  – לוחם, מגן ובונה הארץ
מאת אלומה עבו עברון

בית עבו מרכין את ראשו על לכתו מעמנו בטרם עת של דב שפיגלר היקר והאהוב
ממשפחת עבו, והוא בן 89.5.
דב, שהיה נשוי לצופיה תבדל”א, בתה של מרגלית בן אורי ז”ל לבית עבו, היה לכולנו
דוד יקר ואהוב, שחוש ההומור שלו שהנפיק בדיחה לכל מצב ולכל אדם, ומצב רוחו הטוב, הבדילו אותו מבחינתי מאנשים אחרים שמרבים להתלונן על חייהם המרים.
גבר מרשים – גבה קומה ויפה תואר – בלט תמיד בטקס שלנו בחצר בית עבו בערב ל”;ג בעומר כשרקד עם ספר התורה המשפחתי ללא ליאות. כילדה אהבתי לשוחח אתו כי היה מדבר אתי בגובה העיניים, ובלי השפה המחנכת של המבוגרים…

הנה מה שמספרת עליו אמי, יהודית עבו-עברון שהכירה אותו שנים רבות:
“תמיד היה מתבדח וצוחק. מעולם לא ראיתי אותו מדוכא או שפוף. מסירותו למשפחה של אשתו הייתה יוצאת מגדר הרגיל. לא יכולה לשכוח איך היה עונה לטלפונים בביתו בצניעות מבודחת – “בית בת בן אורי שלום!” אילו היה מסכים להשתתף בתחרות “מאסטר שף” היה ללא ספק מרשים את השופטים עם דג המושט המפורסם שלו שהיה מכין על האש בחצר לכל משפחת עבו הענפה. לא פחות מרשים היה מרק הצ’ורבה הרומני שלו, שהביא עם מורשתו מרומניה. את ידי הזהב שלו קשה לשכוח. אין דבר שלא הצליח לתקן! מומחיותו בבנייה הייתה שם דבר. כך, לדוגמא, כאשר בנו זאב התחתן, בנה לו במו ידיו יחידת דיור שלמה בבית ההורים. אהבה ומסירות כזו היא נדירה מאין כמוה!”

את פעילותו של דב למען מדינת ישראל ידע ראש הממשלה, בנימין נתניהו לנסח טוב ממני במכתב ניחומים ששלח לבנו הבכור של דב, מאיר שפיגלר יבדל”א, (מנכ”ל ביטוח לאומי) :

“דב היה אוד מוצל מלהבות השואה, שבה איבד את משפחתו. עם עלייתו ארצה מרומניה נרתם בכל כוחו לביצור מפעל התקומה במדינת ישראל. אש הציונות בערה בו…השתתף בקרבות מלחמת העצמאות בחזית הדרום, ובהמשך במשמר הגבול ובמשטרת ישראל. מגילת חייו מכילה פרק גבורה בולט: בשנת 1957 כמפקד מג”ב הוא חילץ פצועים תחת אש סורית סמוך לקיבוץ גונן במזרח עמ4 החולה. על מעשה זה הוענק לו עיטור המופת של משטרת ישראל. 
התמסר לעבודתו כמפקח בנייה במשרד הבינוי והשיכון. יש לו זכויות רבות בקידום
ההתיישבות ברחבי הגליל”.

דב הניח אחריו אישה, צופיה בן אורי לבית עבו, וארבעה ילדים: מאיר, זאב, אורנה וזהר.

כשניסיתי לנחם, אמר לנו בן דודנו מאיר, דור שישי למשפחת עבו הצפתית ונינו של הרב
מאיר עבו :  “אין תאריך תפוגה להורים…”
ואנחנו נוסיף אם יורשה לנו – אין תאריך תפוגה גם לזיכרונות מדוד יקר כמו דב!
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים!