הכף של משפחת עבו מעיר הקודש צפת

מאת: הדסה גרינברג-יעקב, מפיקת התערוכה

לפני כמעט שנה נפתחה תערוכת “הבנאים – זאת המנגינה שלנו” במוזיאון מגדל דוד – מסע מוזיקלי מאיראן לירושלים, שהיה לי הכבוד להפיק. לתערוכה הושאלה ע”י נציג משפחת עבו – עו”ד רפי עבו – כף עם הקדשה, בחריטה על כסף: “הצעיר אברהם בנא בן רחמים, שיראז, התרנ”א” (1891) שאותה הקדיש אברהם בנא, (אחד מענפי משפחת בנאי הגדולה) למשפחת עבו – אשר מביתה בצפת, יוצאת בערב ל”ג בעומר תהלוכת ספר התורה העתיק שברשות המשפחה לקבר הרשב”י במירון, מסורת שנמשכת 188 שנים ברציפות, החל משנת 1833 ועד היום.

לצד הכף, מוצג בתערוכה סרט מתוך יומני כרמל משנת 1935 ובה התהלוכה העולה לרגל, מבית עבו בצפת לקבר הצדיק רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון, בל”ג בעומר, ובו רואים את הכף – בראש נס דגל (אלאם). מסורת יהודית-פרסית זו מקורה במנהג מוסלמי שיעי, והיא משמרת אמונה בכוחות המאגיים המגינים והשומרים שיוחסו לכף כחפץ קדוש. הבנאים לא היחידים שחשו צורך לתרום לתהלוכת ספר התורה לכבוד התנא הקדוש. בשנת תרצ”ו, תרמו היהודים מקובלי ירושלים דגל קבליסטי מפרוכת משי רקומה בחוטי זהב. הכף המדוברת הוצמדה לראש הדגל ושנים רבות הם נישאו יחדיו בראש התהלוכה מצפת לקבר הרשב”י במירון.

ראו הסרטון כאן, בערך דקה 3:00 – יומני כרמל, באדיבות ארכיון המדינה.
הדגל המוביל את התהלוכה מבית עבו למירון ובראשו - החמסה

הדגל המוביל את התהלוכה מבית עבו למירון ובראשו – החמסה -על הדגל רקום באותיות זהב: “והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד” מאת נכבדי ובחורי הספרדים מעיה”ק ירושלים התרצ”ו

רצה המקרה ובדיוק באותה עת, במהלך עבודה משותפת על מיזם תלמידים מרהיב “הכנסת בסלולר“, הכרתי את רפאלה עבו-עברון מובילת הפרויקט, בתו של יוסף ז”ל מחזיק המסורת יובל שנים, שכדרך שני יהודים בעיירה גיליתי שהיא בת דוד ונצר נוסף למשפחת עבו המפוארת, שאליה נחשפתי לפני שנים כמדריכת טיולים בצפת. עולם קטן ומדינה קטנה עוד יותר. זה הזכיר לי שבאוניברסיטה כתבתי עבודה על קבר שמעון הצדיק ומקור התפתחות מנהג קיום טקס החאלקה בקבר שמעון הצדיק בירושלים דווקא, בשלהי המאה ה- 19. ליהודים בירושלים היה קשה להגיע לצפת בשביל תספורת לבן שלוש, ולכן העתיקו את מנהג החלאקה מקבר “שמעון” אחד – שמעון בר יוחאי –  ל”שמעון” שני – קבר שמעון בן יוחנן הכהן – הוא ‘שמעון הצדיק’ בשכונת שייח’ ג’ראח המדוברת בירושלים, אשר שימש כהן גדול בימי בית שני.
ומה באשר לכף, אתם שואלים?
שאלה יפה.
בסוף יוני 2021, תרד התערוכה, והכף – עם הויטרינה שהיא אצורה בתוכה – יחזרו שוב לשולי דפי ההיסטוריה, כי אחרי ככלות הכל – כף זו – אקזוטית ככל שתהיה – והמוסלמים אכן מייחסים לה כוחות מאגיים – היא רק אנקדוטה המלווה את ת ו ל ד ו ת  מסורת בית עבו ולא העיקר.

קרדיט: התמונות באדיבות מוזיאון מגדל דוד
צילום: ריקי רחמן