על תהלוכת ספר התורה מבית עבו והאסון במירון שאחריה 2021
מאת אלומה עבו-עברון

5 שעות.
5 שעות הפרידו בין שמחת ספר התורה בבית עבו בצפת – לבין אסון ההילולה במירון.

הקבועים -שמגיעים מדי שנה לטקס בחצר עבו, המנוהל בשנים האחרונות ע”י עו”ד רפאל עבו, דור שישי למסורת בת 188 שנה – נוהגים לומר-“מי שלא ראה את שמחת התורה בבית עבו בערב לג בעומר, לא ראה שמחה מימיו…”. והשנה, אמרו, השמחה הייתה יותר גדולה משנים קודמות, בסימן היציאה מהקורונה, ללא הגבלת חוגגים וריקודים משוחררים ממסכות.
איש לא צפה את הבאות.

איש לא צפה מה יחווה הספר כשיונח במקומו הקבוע בבית הכנסת שבקבר הרשב”י ויחווה את ההילולה סביבו ששיאה בהדלקת החצות, וה”חלאקה”- התספורת הראשונה של תינוקות בני שלוש. איש לא צפה את הבאות.

הטקס בבית עבו פרץ את גבולות השמחה אחרי שנת הקורונה הקשה. הבית התחדש השנה ב“קיר תולדות המסורת“- קיר תולדות המסורת מהדור הראשון ב 1817 ועד היום, בתצוגה מרהיבה של לוחות זכוכית אקרילית עדכנית בתוך הבית פרי יוזמה וביצוע של רפאלה עבו-עברון (דור שישי למסורת). הקיר זכה להתעניינות עצומה מן הקהל וצולם ללא הרף.

בחוץ, על מדרגות כיכר עבו בחזית הבית, הצטופפו בהתרגשות תלמידי המרכז הרב תחומי עמל צפת ע”ש בגין בליווי מורתם ספיר לרדו והקשיבו רוב קשב לסיפור המרתק של אבות משפחת עבו. מדי פעם נראו מבעד לשער החצר המלאה באדם והציצו בעניין בנערי הישיבה התיכונית “חורב“, ירושלים, בני כיתתו של שהם עבו,  מבניו הצעירים של מחזיק המסורת, שהפליאו בריקודים סוערים .  כך נראה איחוד לבבות אמיתי של אורחים מכל גוני הקשת הישראלית: דתיים וחילונים, נשים וגברים, מן הימין והשמאל, כולם היו לעם אחד בריקוד בלתי נגמר לצלילי להקת כליזמר חדשה – “הכליזמר הישראלי” שהלהיבה את הקהל הרב בשמחת רווחה של סיום הגבלות הקורונה.

כל האירוע הססגוני הזה, פיסה נדירה של אחדות לאומית בימי התנצחות פוליטית בלתי נגמרת, שודר בפיסבוק בשידור חי ביוזמתו הברוכה וביצועו המוקפד של איתן כפיר מארכיון צפת. איתן , שעושה באהבה אין קץ ימים כלילות למציאת עוד ועוד חומרים חדשים על מורשת עבו, מתחבר לשרשרת עושי המצוות שאינם בני משפחה, שמוקירים את מורשת בית עבו . למי שהחמיצו את האירוע במקום, הנה קישורים לשידור שבוצע בשלושה חלקים בתוך ומחוץ לחצר:  חלק ראשון…. חלק שני, וחלק שלישי

קונסול צרפת בישראל, פטריס סרוונטי, שנשא מילים חמות (כל התודות לאלין סוויסה לבית עבו, שמדי שנה מתרגמת את דבריו לעברית באירוע), החזיק בהתרגשות את ספר התורה, בייצגו את הפן הקונסולרי- צרפתי של משפחת עבו שעזבה מעמד מפואר באלג’יר ועלתה ב 1817 לצפת עיר הקודש, ממניעים ציוניים. המשפחה הגיעה נושאת תפקיד קונסולי צרפת בגליל הארץ- ישראלי.
בו זמנית כיהנו כרבנים ראשיים של צפת והפכו חיש קל למנהיגי הקהילה היהודית בצפת שאיחדו וגיבשו אותה.. אולי הגיע הזמן שהאחדות הזו תחזור – כך נאמו כמעט באותן מילים ראש העיר צפת, שוקי יהושוע אוחנה, ממלא מקומו הרב שלמה חדד, הרב שמואל אליהו, רבה של צפת, הרב נהוראי יו”ר המועצה הדתית של צפת ואישי ציבור נוספים. הכול הדגישו את חשיבות האחדות היום יותר מכל זמן אחר והזכירו את הסיבה לפרוץ מגפה עתיקה יותר מהקורונה – מגפת האסכרה (דלקת דרכי הנשימה) שהמיתה 24 אלף מתלמידי רבי עקיבא “משום שלא נהגו כבוד זה בזה”. המגפה פסקה במפתיע בדיוק בל”ג בעומר.

יש אומרים שתלמידי רבי עקיבא הבינו את טעותם ותיקנו את דרכיהם. ויש מצהירים בלהט שלכך אחראי הרשב”י, מתלמידי רבי עקיבא, שניחן במתנה מיוחדת- ביטול גזרות כשהוא עומד חוצץ בעקשנות מול החלטות הקב”ה…

בפעם ה 188 צעדה התהלוכה ברחובות צפת בליווי הכליזמרים, שירה וריקודים כשספר התורה העתיק נישא אל על ביום חגו: ערב ל”ג בעומר. בדיוק בערב ל”ג בעומר 1833 הוענק למשפחה ספר תורה עשוי כסף מתנה מתושבי צפת שהוצא בתהלוכה מפוארת והובל על גבי חמורים למירון לקבר הרשב”י, מגדולי הצדיקים של עם ישראל. אדמת קבר הרשב”י נגאלה במאה ה-19 ע”י משפחת עבו בכסף מלא מידי הערבים, יחד עם שאר אדמות מירון, ראש פינה, יסוד המעלה ועוד. מאז ועד היום לא פסקה התהלוכה לצעוד – בימים טובים, בימי פרעות, ברעידות אדמה, בימי מלחמות ישראל ואף בימי פיגועים.
בשעה שש לפנות ערב הגיעה התהלוכה השנה לישורת האחרונה – למבואות העיר.
ספר התורה, המקושט בפרחים ובעשרות מטפחות מהקהל, עטור סוכריות שנזרקו לעברו ומדיף ריחות עדנים מבשמים שהותזו עליו כמנהג – הגיע למכוניות המקושטות שיובילו אותו לקבר הרשב”י במירון להילולה המסורתית. הכול נראה ונשמע כרגיל. כמו 187 הפעמים הקודמות.

כמה שעות לאחר מכן, כשההילולה במירון בעיצומה – אירע האסון. אלפים נלכדו בצפיפות של המעבר הצר בחלקו הדרומי של הקבר וקרסו כמגדל קלפים זה על זה. צעקות הזוועה “אני לא יכול לנשום!” החרידו את ההר, המורגל בצעקות שמחה ואקסטזה, שירה אדירה והתנועעות בשיכרון חושים של רבבות חליפות שחורות עטורות זקנים וכובעי לבד. ההר התבונן בשתיקה תמהה, לא מבין את האירוע שפצע את גבו וקעקע אותו בשריטות של דם.

אין זו הפעם הראשונה ששמחת ל”ג בעומר כרוכה יחדיו באסון. תהלוכת ספר התורה מבית עבו ידעה בכל שנות קיומה סמיכות לאסונות – לפניה או לאחריה. רעידת האדמה הגדולה (“הרעש הגדול“) ב 1837 שהחריבה כמעט את כל הרובע היהודי בצפת – הותירה את בית עבו שלם. היחיד ברובע. מה שאפשר למרבה הפלא באותה שנה את קיום התהלוכה בערב לג בעומר!

בשנת 1911, לאחר סיום התהלוכה והבאת ספר התורה למירון, קרס מעקה בקבר הרשב”י גדוש אלפי החוגגים וגרם למות 11 בני אדם ופצועים רבים. ב 1974 בזמן הטקס בבית עבו בערב ל”ג בעומר, עשו את דרכם לבית הקברות למרגלותיו 22 ארונות של תלמידים בני העיר, שנרצחו בפיגוע במעלות יום לפני הטקס והובאו למנוחה אחרונה בדיוק בזמן הטקס בבית עבו. דילמה קשה עמדה בפני מחזיק המסורת דאז, יוסף עבו-עברון ז”ל, אם להוציא את ספר התורה ביום אבל כזה. אך ההחלטה הייתה  – לא נישבר – הטקס יתקיים בכל מחיר. וכך היה.

ל”ג בעומר תשפ”א 2021, יצר שוב סמיכות קורעת לב בין שמחה לאבל. האסון הפעם במרחק שעות ספורות מסיום התהלוכה. צילום של ספר התורה של עבו שמוכנס למקומו המסורתי בקבר הרשב”י למשך הילולת הלילה, הופך למצמרר כאשר קצת מאוחר יותר נרמסו למוות 45 נפשות בגלל דוחק ביציאה מהמתחם.

ושוב השמחה והיגון נכרכים יחדיו. הפרשנויות כרגיל רבות ומגוונות, אך זהו הזמן להפגין סולידריות. לא נותר לנו רק לנחם את המשפחות ששכלו את יקיריהן, להתפלל לרפואה שלמה של הפצועים ולקוות בלב שלם שבשנה הבאה נחזור לברך איש את רעהו ב “לג שמח!” מי יתן ששמחת התהלוכה מבית עבו למירון בפעם ה 189 תהיה כרוכה אך ורק בששון!