שני בנים הותיר אחריו רפאל – יוסף וצבי – והמסורת אמורה הייתה לעבור לידיהם. פטירתו הפתאומית אירעה בסמוך מאוד לל”ג בעומר, כשהבן הצעיר, צבי, שוהה בארה”ב במסגרת השתלמות. מטבע הדברים הוטל המשכה של המסורת על כתפיו של הבן הבכור, יוסף.
צבי עבו – לוחם ומחנך
בנם הצעיר של וירג’יניה ורפאל עבו, צבי, נולד ב-1928. הוא היה ממגיניה של צפת בתקופת המצור בתש”ח ואחד מן הלוחמים האמיצים, שלא פעם השליך את נפשו מנגד, כדי להדוף את הפשיטות לרובע היהודי. מאיר מיבר, שהיה מפקד צפת בעת המצור, משבח בספרו“בצל המצודה”, את עוז רוחו של צבי באחת ההתקפות הקשות, כאשר הערבים כמעט והצליחו לפרוץ פנימה:
“צביקה עבו, עדיין נער, שליווה את מפקד הקטע, רץ לעבר האש, מטיל רימוני יד וצועק – זה לא יהיה! הם לא יעברו! אכן, רימוני היד שהטיל צבי בחירוף נפש, כשהוא חושף עצמו אל מול האויב המסתער, בלמו את הערבים, והרובע היהודי ניצל”. (קראו על הפריצה לאשתם מיומנו של צבי עבו ז”ל.)
לאחר שחרורה של צפת, לחם צבי במסגרת צה”ל ונפצע במבצע “עשר המכות” בנגב.
בתום המלחמה נרשם לפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, סיים את חוק לימודיו, וכשהוסמך ב-1956 לעורך דין, חזר לצפת ועסק שם מספר שנים במקצוע.
כאביו ניחן צבי בחוש ציבורי מפותח, ותוך כדי עיסוקו בתיקים המשפטיים, הקים בצפת “אגודה לידידות ישראל-צרפת”, וכן סניף של “הלשכה הצעירה העולמית למסחר” וכיהן כנשיאה.
ב-1960 נבחר לסגן נשיא “הלשכה הצעירה” בארץ ויצא בשליחותה ל-15 ארצות באפריקה כדי להקים שם סניפים. עם שובו משליחותו יצא להשתלמות מקצועית בארה”ב, אך מצא עצמו עוסק יותר בחינוך ובפיתוח התודעה היהודית והישראלית בקרב הקהילה היהודית.
הוא נתמנה למרצה במחלקה ליהדות באוניברסיטת “אולבני” שבמדינת ניו יורק ופיתח שיטה חדשה ללימוד השפה העברית, בעזרת הטלוויזיה.
צביקו ושילה 1970
ב- 1964, נשא לאשה את שילה רוטשילד, אותה הכיר בארה”ב. נולדו להם שתי בנות – מאירה ומיכל, ובן, רפאל, על שם אביו.
ב-1974 נתמנה לראש החוג ליהדות באוניברסיטה של “אולבני”. צבי חזר לארץ ביולי 1975 עם משפחתו, כדי להקים כאן את ביתו. מיד פתח בפעילות ענפה למען צפת, עיר אבותיו, תוך שימת דגש מיוחד על הרובע העתיק שלה. הוא שאף להחזיר את צפת לימי זוהרה (האזינו לצבי עבו בתוכנית רדיו משנות ה- 60, מספר על תחושותיו כיליד העיר העתיקה צפת), ולצורך זה ייסד אגודה ארצית. אולם פעולתו נגדעה בעיצומה בתאונת דרכים קטלנית בט’ באדר ב’ תשל”ו (11.3.76) בדרכו מירושלים לתל אביב, לאחר שהרצה לפני סטודנטים יהודיים מארה”ב.
מותו, ללא עת, הנחית מכה קשה על משפחתו ועל העיר צפת.
צפו בבנימין גייגר ז”ל, מפקדו של צבי עבו, מספר על הפריצה למרכז אשתם, ביום שחרור צפת, מראיין רפאל עבו, בנו של צבי.
