אלומה עבו עברון: “קולו של מאיר כרסנטי נדם. החזן שהאיר בקולו העשיר את חצר בית עבו במשך עשרות שנים, טקס אחר טקס בערב לג בעומר, הלך לעולמו בעיצומו של חג הסוכות. מאיר כבר לא יאיר לנו כאן.
צדיקים מסתלקים בחגים, אומרת אמונה עממית. מאיר שמר על הכלל הזה בלכתו. אולם גם בחייו נרשם כצדיק: “אחד מעמודי התווך

החזן מאיר כרסנטי זל בטקס הוצאת ספר התורה מבית עבו בצפת למירון בערב לג בעומר

של צפת”, כך מתאר אותו חברו הטוב הרב שלמה חדד,  שמונה את פעליו הרבים של מאיר ז”ל, מי שזכה בתואר “יקיר העיר צפת”, כיהן כמנהל ביטוח לאומי צפת, הקדיש שנים רבות מזמנו ומרצו לפיתוח בית כנסת “אבוהב” בצפת העתיקה בכל תחומי הקודש של מורשת ישראל כשהוא משמש גבאי וחזן, בעל קול זהב”.
קול הזהב של מאיר ע”ה הוא ככל הנראה סימן ההיכר של משפחת כרסנטי ועובר מדור לדור. אביו, אברהם ז”ל, התפרסם בקולו האדיר כמנעים זמירות חזנות בצפת וכחזן מרכזי שנים רבות בטקס הובלת ספר התורה מבית עבו כל ערב ל”ג בעומר ומאיר המשיך בדרכו.  וכך נזכרת יהודית עבו עברון:  “בעלי, יוסף ז”ל, שהוביל את הטקס שלנו יובל שנים, היה דואג לפני כל טקס לשלוח לבית כרסנטי שבע ביצים רכות להכנת גרונו של אברהם לחזנות הטקס. בזמן הטקס אברהם מעולם לא טעה ולא התבלבל בניגונים הספרדיים ששר והיה היחיד שזכר את היטב את הנוסח מעורר הצמרמורת (ראו בסרטון משנת 1985 בערך דקה 40). את המיקרופון הרחיק ממנו בטענה שהוא מפריע לו ואכן לא נזקק לו כלל.”

רפאלה עבו עברון: “מאיר כרסנטי נכנס ללבי כשהופיע בדירת הוריי בגבעתיים בזמן השבעה על אבי, יוסף עבו עברון ז”ל, שהוביל את מסורת הוצאת ספר התורה מבית עבו בצפת למירון במשך יובל שנים. היינו שרויים בצער גדול, ומאיר הופיע כמו מלאך, עם אחותו, והביא לנו מודעה מרגשת שהדפיסו למעננו בבית הכנסת אבוהב. הוא הסתכל בחיוך אוהב על כל התמונות של צפת ואנשיה התלויות בבית הוריי, זיהה את כולם בנועם, העלה זיכרונות, אמר מילה טובה בקולו הרך במבטא הצפתי היפהפה המדגיש ח’ וע’…ופשוט הרגשתי הקלה

מאיר כרסנטי ורפאלה עבו עברון דור שישי למסורת

וחיבור מיידי. מאז המשכנו לשמור על קשר רציף עם ובלי קשר לטקס הוצאת ספר התורה בערב ל”ג בעומר – שם נהג לקחת חלק מרכזי בטקס הדתי בקולו היפהפה, כאביו לפניו. הוא סימל בעיניי את צפת של פעם, שבה כולם היו שכנים קרובים וקהילה קטנה ומחוברת. ומה יכול להגדיר אותו טוב יותר מהמשפט החרוט על הדגל הקבליסטי המשפחתי – “והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד”. מאיר – כשמך כן אתה – אור גדול וזוהר. אוהבת ומתגעגעת”.

גלילה טורקניץ’ לבית עבו, בת כיתתו של מאיר:
“Meir Carssenti. מאיר, מאיר…. גדלנו יחד. למדנו יחד בבית ספר אליאנס, ישבנו באותו ספסל ובאותה כיתה במשך שבע שנים. אהבנו האחד את חברתו של השני, תמיד נהנינו להיות ביחד. שיחקנו ביחד, עשינו שיעורים ביחד ובילינו ימים וערבים בעלי ערך והרחבת הנפש באמת לאמיתה. הבית של כרסנטי היה מול הבית שלנו (הבית של מרגלית עבו ופסח בן אורי). מאיר היה חרוץ, עניו ושקט בעל לב זהב. תמיד מוכן לעזור בעת צורך. היה הבכור במשפחתו בן יחיד עם מספר אחיות. קיבל את תפקידו בל”ג בעומר מאביו לפניו, אברהם כרסנטי (בתמונה מימין). היה מלא כישרונות ותמיד עזר בעת צורך. מאד הצטערתי לשמוע על לכתו. מצרפת שתי תמונות משותפות שלי עם מאיר כשדוד רפאל עבו העסיק

מאיר כרסנטי וגלילה לבית עבו בצעירותם במשרד הטאבו בצפת, צילום: רפאל עבו

מאיר כרסנטי וגלילה לבית עבו בצעירותם במשרד הטאבו בצפת, צילום: רפאל עבו

את שנינו  בצעירותנו במשרד הטאבו בצפת….” ומוסיפה גלילה: “באמצע הלילה נזכרתי במאורע שקרה למאיר כרסנטי כשהיה ילד לפני הבר מצווה שלו. לילה אחד הוא נתקף ב-sleep walking (הליכה מתוך שינה) – קפץ מהחלון של חדר השינה שלו שתי קומות, נפל על יד החנות של סלים שבבו ולא קרה לו כלום, אפילו לא שריטה אחת! אמרו אז שהוא נישא על כנפי מלאכים. יהי זכרו ברוך”