הרב שאר ישוב הכהן זצ”ל

מנופה של מדינת ישראל, נעקרה אמש דמותו המרשימה והמיוחדת של מי שהיה רב אך גם לוחם, שנפצע קשה בקרבות ונפל בשבי האויב הירדני. בנו של ‘הרב הנזיר’ ותלמידו חביבו של הרב קוק זצ”ל. בעשרות השנים האחרונות שימש כרבה הראשי של העיר חיפה.

הרב שאר ישוב הכהן זצ”ל, הרבה להגיע לטקס המסורתי של הוצאת ספר התורה העתיק מבית עבו בצפת למירון בערב ל”ג בעומר ולהשתתף בחגיגה העממית בסבר פנים יפות ומאירות.

הרב שאר ישוב הכהן בחגיגות הוצאת ספר התורה בבית משפחת עבו צפת ערב ל”ג בעומר

וכך נכתב בלע”מ:

הרב ש. י. הכהן נולד באמצע שנות העשרים שהמאה הקודמת בירושלים, דור 18 לשושלת רבנים. אביו היה הרב הנזיר והוא עצמו היה נזיר בעצמו לאורך שנותיו הצעירות, יחד עם אחותו, הרבנית צפיה גורן ע”ה, רעייתו של הרב הראשי הרב שלמה גורן. היה תלמידו חביבו של הרב קוק, וכמה סמלי שהלך לעולמו ביום פטירתו.

משפחתו התגוררה ברחוב עמוס שבשכונת גאולה הירושלמית, שם למד בתלמוד תורה ובישיבת עץ החיים. משם עבר לישיבת הדגל של הציונות הדתית – ישיבת ‘מרכז הרב’, והיה מן התלמידים הקרובים ביותר לראש הישיבה, הרב צבי יהודה קוק והרב יצחק אייזק הרצוג, זכר צדיקים לברכה.

בשנים שלפני קום המדינה היה חבר באצ”ל בטרם עבר ל’הגנה’, נלחם ב’חי”ש’ והקים את הגרעין הראשון של ‘קבוצה דתית לוחמת’. ליווה שיירות לירושלים ולגוש עציון. הוא נפצע קשה בקרב כשהגן על העיר העתיקה ונפל בשבי הירדנים עם נפילת העיר העתיקה.

שימש כרב צבאי בכמה יחידות עד להיותו הרב הצבאי של חיל האוויר. במלחמת יום הכיפורים התנדב לאוגדתו של אריאל שרון ויחד עמה צלח את התעלה. בחייו הציבוריים שימש כסגן ראש עיריית ירושלים בתקופתו של ראש העיריה טדי קולק. מאז אמצע שנות השבעים היה רבה הראשי של חיפה, כשבמקביל הוא נענה לפניית משרד החוץ ובכירי המדינה לעמוד בראש וועדת הקשרים הבינדתיים של ישראל עם הוותיקן והעולם המוסלמי, תפקיד בו יצר קשרים מצוינים עם האפיפיור ובכירי העולם המוסלמי.

הקים מוסדות בעלי שם ללימוד דיינות והלכה, ועמד בראשם.

לפני שנים אחדות, כמעט שבעה עשורים אחרי ימי הלחימה בעיר העתיקה בירושלים ובאתרים אחרים בבירה, חשף רבה של חיפה את יומנו האישי, אותו כתב בעיפרון לתוך מחברת פשוטה של תלמיד בית ספר. אוצר ספרותי והיסטורי מן המדרגה הראשונה, המתאר בעיניו של רב ולוחם, את האירועים של ימי מלחמת השחרור בראייתו של צעיר חושב, הוגה ומתלבט, שאיננו מסוגל להחליט היכן מקומו בחיי החברה הישראלית של אותה תקופה:

האם אהיה עם הלוחמים בשדה הקרב? או אולי בהיכלה של הישיבה, לומד תורה עם לא מעט מחברי של אותם ימים. והוא מקבל החלטה מיוחדת, כזו שרק עשרות שנים אחר כך, תמומש בידי אחרים. הוא חולם כבר אז, בעת מלחמת תש”ח, על הקמתה של ישיבת ההסדר הראשונה. זו שתשלב מצד אחד לימוד תורה ומנגד, תלמידיה יתאמנו ויצאו למלחמה, למול האויב המאיים. “עוד אמרתי בלבי, ממשיך הרב שאר יישוב הכהן וכותב במחברתו: איכה אשא פני אל עיני אימהות חברַי הנופלים? איכה אוכל והחרשתי בפני מצפון לבי התובע? איכה אוכל וראיתי בשלח מוות את חציו ללב הלבבות של האומה ואני נתון בזווית של תורה וכמו פרוש מן העולם  אהגה בסוגיות דאביי ורבא. אליבא דאמת, גם לא האמנתי באפשרות של לימוד תורה בשלווה בתוך ים פגזים מתפוצצים וחללים נופלים לעשרות. לא האמנתי בגווילין נשרפין, בגוף כלה, ואותיות שאינן פורחות, כי אם חיות והומות, לא האמנתי בירושלים של מעלה בלא ירושלים של מטה”.

כךמסכם הרב שאר ישוב הכהן את אירועי הימים ההם בירושלים.

ומאז ליוותה ירושלים את דמותו והוא את ירושלים. כרב, כלוחם, כפוליטיקאי בעיר, כמוביל בכיר בציבור הדתי במדינת ישראל. עד שנדם לבו, והוא בן 89 שנה.

פורסם בלע”מ